קשה לי לכתוב ביקורת על הספר הזה מבלי להסחף, בלי כוונה, לסיכום תמציתי של האקזיסטנציאליזם. ובכל זאת, אני משתדל להמנע מכך, היות וזהו תחום רחב ועומק הבנתי וידיעותיי בתחום הוא שטחי, יחסית.

אני מניח שנמשכתי אל נושא האקזיסטנציאליזם מסיבות שונות, ומצאתי עצמי לא פעם מזדהה ומהנהן בהסכמה עם ציטוטים כאלו ואחרים של הוגים המזוהים עם הז'אנר הזה.
בנוסף, יש לאקזיסטנציאליזם תדמית מאוד קודרת וקשה, המוסיפה לו מימד נוסף של "מסתורין" המושך את אלו המרותקים אל עומק מן הסוג הזה (ואני מניח שאני כזה).

המחבר, יותר מאשר נותן סיכום תמציתי ויבש לכל נושא האקזיסטציאליזם, מביא את הפרשנות שלו - החל מן ההגדרה של "פילוסופיות הקיום", ברבים, ולא כמקשה אחת - דרך פרשנותו אל נושא ההתאבדות באקזיסטנציאליזם (מה גם שהוא בעצמו נוקט בגישה מאוד מחוייכת ואופטימיסטית) - וכלה בתיאור אמנות ה"פיתוי" של הפילוסופים המובילים בתחום.

אני מאוד אוהב ספרים של האוניברסיטה המשודרת בשל ההתמקדות שלהם בנושאים מסויימים לעומק "סביר", כזה שלא ירחיק את הקורא ההדיוט. הספר משובץ בהמון ציטוטים לא ארוכים מדיי מן הטקסטים של ההוגים הקיומיים המובילים, ובהחלט נותן את הקרקע להבנה בסיסית של הנושא, ולהמשך העמקת-חקר, למי שמוצא בכך עניין.