אני מת על לי צ'יילד. אני מת על ג'ק ריצ'ר.
אני גם חולה על ארה"ב, במיוחד המרחבים המבודדים וזה מתחבר לי טוב.

האקשן, הכיף, הדמויות, משהו בסדרה הזאת גרם לי להתמכר. על הספרייה שלי מסודרים כל ספריו של צ'יילד, קראתי את כולם למעט ה-2 האחרונים ("אל תחזור" ו"אישי" שיצא בחודש שעבר).

חלק מהספרים (הישנים בעיקר) שאותם ההוצאה לאור כבר לא מוציאה, לקח לי זמן למצוא וזה כלל משלוחים ונסיעות שלא קרובות למקום מגורי.

עד כאן דברי ההלל ללי צ'יילד.

לגבי הספר המדובר - לדעתי אחד מהפחות טובים בסדרה. כמובן שאני מדבר על ספר מעולה, שלא הנחתי מהיד. אבל 2 דברים היו ממש בולטים כאן לרעה-
1. ריצ'ר במהלך הספר מכה סוכני fbi חופשי, חוטף נשק מאנשי cia, לוקח את החוק לידיים עשרות פעמים, לא מחטיא אף כדור - נו באמת, זה על גבול המדע בדיוני.
2. לקראת סוף הספר יש 50 עמודים מייגעים מאוד לקריאה עם תיאורים מפורטים של משהו שלא ארחיב עליו, כדי לא להרוס למי שלא קרא.

מעבר לזה, הספר דומה מאוד לשאר הסידרה.

נ.ב. איך זה עובד כאן עם מועדון המעריצים של לי צ'יילד? איך מצטרפים? צריך לשלם את דמי המנוי השנתיים? (:

ספר חמוד מאוד. לא מותח באופן היסטרי וקצת ניתן לחיזוי אבל באופן כללי מהנה ומומלץ.

הרומן שלי ושל ריצ'ר התחיל ממזמן.
הג'ינג'י הקטן בא אליי וסיפר לי שהוא החל לאחרונה ללכת לספריה. מכיוון שכך עודדתי אותו להמשיך, (בינינו, הבחור לא ממש משכיל, שיתפתח ויחכים קצת) וביקשתי ממנו כטובה להביא לי ספר טוב.
הלך הג'ינג'י לספרנית וביקש ספר טוב, לאח הגדול והטוב שרוצה לקרוא ספר מתח טוב. (אין סיכוי שהוא אמר משהו אחר)
אולי הספרנית ניחנה בחוש שישי, אולי היא סתם סתם ניחשה, כנראה שלעולם לא נדע. מה שאנחנו כן יודעים: הג'ינג'י חזר עם ספר רייצ'ר כלשהו. אני חושב שזה היה ''צרות ומזל רע'' אבל אני לא בטוח. פשוט פרח לי מהזכרון, ממש מזל רע.
קראתי ומייד היה ברור שיש לנו קליק מיוחד, כימיה יוצאת דופן.
התחברתי מהרגע הראשון לתיאורים הקרים, הציניים, היבשושיים למדיי של רייצ'ר - אין - שם - אמצעי.

ספרי ג'ק רייצ'ר הם בעיני כמו מרק טוב וחם שלא נמאס לעולם. כיף לטעום, ואף פעם אי אפשר לדעת מה באמת המתכון. אלימות, ביטחון עצמי מופרז, אבירות, הכל בפנים, ולא חשוב הסדר.

הספר הזה הוא עוד פרק בסדרה הבלתי נגמרת הזו, ולדעתי הלא מקצועית הוא אחד הטובים שבהם.
יכול להיות שזה בדיוק המילים שבהם אני יגדיר כל ספר וספר של רייצ'ר, יש מצב. ככה אני. אוהב את ג'ק רייצ'ר ומנסה לא להכנס לתאונות מהסוג שרק רייצ'ר מצליח לצאת מהם.