יום אחד בכיתה ה' או-ו' ? אני לא ממש זוכר. בכל אופן, הראו לנו איזה סדרת כתבות שעשו ערוץ 10 על ילדים מפגרים בישראל. אני מסתכל וכל הכיתה מסתכל וכולם פשוט מתחילים לצחוק ולצחוק ולצחוק... צ'ארלי, גבר בן 33 עם פיגור שיכלי עובר ניתוח שמעלה לו את רמת המסכל מ-70 ל180. צ'ארלי, שהיה משחק עם ילדים בגן, התמים שעשה את עבודת הפרך במאפייה שבו הוא עובד, שהיה חביב על כולם והוא היה מחבב את כולם - הופך להיות גאון. זה היה החלום שלו - לקרוא, לכתוב, לדבר על דברים חשובים שיוצאים מפיותיהם של סטודנטים. הניתוח הצליח וצ'ארלי יודע 20 שפות, קורא ספרים ללא הרף, מתחיל לגלות מודעות עצמית ולפתח רגשות שהתחבאו במחסן במשך 33 שנה. הוא כ"כ רצה את זה ועכשיו שזה הגיע הוא לא מאושר, אפילו בדיכאון. צ'ארלי לאורך כל הספר מתמודד עם בעיות מההווה, בעיות מהעבר ודניאל קיס יוצר לך תחושה שבה לך לעזור לו, אתה רוצה לייעץ לו ושהדמות המרכזית עושה טעות אתה הופך להיות עצוב, וכשהיא עושה משהו נכון אתה מחייך. צפו לדמעות לרגישים שבנינו.

ספר מעולה ולדעתי חובה לקרוא אותו, בתור לוחם כיום בסדיר גם הזדהיתי עם הרבה מהכתוב. אל תראו את הסרט אם קראתם את הספר, בזבוז זמן. וייאלה לכו לקרוא

לינווד ברקלי הפך בזמן האחרון לאחד הסופרים האהובים עליי. לאחרונה אני בולע ספרים שלו אחד אחריי השני וכל ספר שלו מוכיח לי כמה סופר מתח מעולה הוא. הספר 'בלתי צפוי' נכתב כסיפור בהתחלה למען פרוייקט באהר"ב הברית שמועדד אנשים שלא מגלים עניין רב בספרים כן לקרוא וכן להפוך את הקריאה לתחביב. עם הזמן ברקלי הפך את הסיפור לספר מתח (קצר יחסית) והספר, כמו ספריו האחרים מותח, קולע ובעל סוף מנצח כמו תמיד. לסיכום, לא בין הספרים הכי טובים של הסופר אך מומלץ לקרוא, במיוחד אם זה בשמירה בצבא או בטיסה וכו'...

מה שהכי אהבתי בספר הזה שהסופר אומר ת'כלס מה הוא חושב על החיים, האנשים, החברה, הנורמה ותוך כדי מספר סיפור מרגש ומצחיק וקליל ומה לא. מומלץ בחום!

אני לא טוב בכתיבת ביקורות. אני גם לא מתיימר להיות אחד שטוב בזה. אבל הספר נעלמת מאת גיליאן פלין הוא הרבה יותר מסתם "ספר טוב" או "ספר מעולה" יש בו הרבה מעבר לזה ואם הייתי אחד שטוב בכתיבת ביקורות הייתי אומר לכם כל מיני דברים שבן אדם שטוב בכתיבת ביקורות אומר. בסה"כ לקורא הממוצע הזה הזה פצצה. הוא זורם, הוא כתוב בכתיבה מאוד טובה ומעשירה. מאמצע הספר עד כמה שהקלישאה הזאת לעוסה אבל "אי אפשר להניח את הספר מהיד" וזה באמת ככה. צריך להיות פסיכי, פסיכי כדי לכתוב ספר כזה ואני באמת חושב שגילאין פלין היא פסיכית. אבל היי; מישהו אמר שלהיות נורמלי זה כיף ?

יום אחד בכיתה ה' או-ו' ? אני לא ממש זוכר. בכל אופן, הראו לנו איזה סדרת כתבות שעשו ערוץ 10 על ילדים מפגרים בישראל. אני מסתכל וכל הכיתה מסתכל וכולם פשוט מתחילים לצחוק ולצחוק ולצחוק... צ'ארלי, גבר בן 33 עם פיגור שיכלי עובר ניתוח שמעלה לו את רמת המסכל מ-70 ל180. צ'ארלי, שהיה משחק עם ילדים בגן, התמים שעשה את עבודת הפרך במאפייה שבו הוא עובד, שהיה חביב על כולם והוא היה מחבב את כולם - הופך להיות גאון. זה היה החלום שלו - לקרוא, לכתוב, לדבר על דברים חשובים שיוצאים מפיותיהם של סטודנטים. הניתוח הצליח וצ'ארלי יודע 20 שפות, קורא ספרים ללא הרף, מתחיל לגלות מודעות עצמית ולפתח רגשות שהתחבאו במחסן במשך 33 שנה. הוא כ"כ רצה את זה ועכשיו שזה הגיע הוא לא מאושר, אפילו בדיכאון. צ'ארלי לאורך כל הספר מתמודד עם בעיות מההווה, בעיות מהעבר ודניאל קיס יוצר לך תחושה שבה לך לעזור לו, אתה רוצה לייעץ לו ושהדמות המרכזית עושה טעות אתה הופך להיות עצוב, וכשהיא עושה משהו נכון אתה מחייך. צפו לדמעות לרגישים שבנינו.