הספר הזה מדהים.
כמו שכתבתי בתגובה אחרת, הוא פשוט מדהים. לר"ג פלאסיו יש כישרון ענקי בכתיבה. היא עוסקת בנושא שבדרך כלל בני הנוער לא שמים לב אליו ומביאה אותו לתשומת לב הקורא בדרך יחודית, קלה, שמעניקה הזדהות עם גיבור הספר.
בדרך כלל זה לא הז'אנר שאני קוראת, אבל אני לא מתחרטת אפילו לשנייה שקראתי את זה, אלא להפך. כבר אמרתי שהספר מדהים?
ר"ג פלאסיו מביאה את נקודת מבטם של כמה דמויות בסיפור הסובבות את אוגוטס, וזה מעניק זוית אחרת לסיפור. מאוד אהבתי את דרך כתיבתה, היא זורמת, קלה (כבר אמרתי את זה) וממש ממחישה את הרגשות. מצאתי את עצמי מזדהה עם אוגוטס להיות הנער הרגיל, שלפעמים מתבייש בעצמו, אבל בסופו של דבר צריך להשלים איתו, עם אחותו שהתמודדה איתו גם- לעיתים שוכחים שגם משפחתו של החולה/נפגע/קורבן (או כל מילה אחרת שתעלה בדעתכם)- יש רגשות וצדדים משלה. ר"ג פלאסיו לא שכחה את זה.
יש לי מחברת ציטוטים שאני מעתיקה ציטוטים בעלי משמעות /מצחיקים שאני אוהבת.
מהספר הזה העתקתי המון:)