סוזן....אני....רו!!!!....אעאעאעאאע!!!!! בוכה
תרגעי נוגה...נשימה עמוקה ובואי ננסה שוב אוקיי? רק הפעם אל תתחילי להוציא סכינים ולפידים מהכיס האחורי בבקשה...
--
אחח משחקי הרעב! חודשיים רציתי לקרוא את הספר הזה!
אמא שלי אמרה לי שזה אלים מידי אז חשבתי- אויי נו! כמה אלים זה יכול להיות?!
אז עכשיו אני מבינה, טעיתי. ובגדול.
אני תמיד אומרת שספרים זה כמו אוכל, אבל הספר הזה...הוא פשוט מנת גורמה ענקית!
הוא היה מרגש, שמח ועצוב באותו זמן! ואני עצבנית על סוזן! למה היא הרגה את רו?! למה?! שתהרוג את פיטה...רו הרבה יותר טובה.
--
רשימת הדברים שגרמו לי עצבים-
במקום הראשון....תם תם תדם!!! המוות של רו! זה כל כך עצוב, איך שקטניס שרה לה ו...מוחה דמעה
במקום השני......האהבה המזויפת של טיפה וקטניס. לעזעזל! סופרים כבר לא יודעים מזה זוג טוב בימנו(חוץ מפרסבת'...)
במקום השלישי.....טוב אני מניחה שאין...לא נורא, זה לא יהרוג אותנו.
**
הדברים שלא היו אמורים לקרות-
זה שפיטה נבחר, רציתי את גייל, זה יהיה יותר מעניין.
המוות של רו(כן, אני מבינה שחפרתי אבל זה ע-צ-ו-ב!)
קטניס לא הייתה אמורה לרצות להתאבד, זה סתם קיטשי ומרגיז(לדעתי)
**
עכשיו לדמויות-
קטניס: אחח קטניס, אני לא מסוגלת לתאר כמה את מדהימה!, פשוט לא! את המודל להערצה החדש שלי, את מאגניבה ואוסומית וטובת לב וחזקה...הרשימה ארוכה.
פיטה: אני לא אוהבת אתך אבל גם לא שונאת...אתה בעליל לא אדיר כמו קטניס אל אתה חמוד ומצחיק.
רו: למה את מתת?! לעזעזל איתך קולניס! את מחודה, מקסימה, אדירה,אוסומית ומאגניבה כמעת כמו קטניס!
גייל: אתה אחלה, וקטניס צריכה להיות איתך ולא עם פיטה. -נקודה-
**
מי אני רוצה שימות-
הקפיטול!!!! תמותו כולכם!
המדריך החרא של פיטה וקטניס, שונאת אותו. הוא אמר להם להפוך לזוג מהשד הכושל הזה! מי הוא חושב שהוא?!
נוגה...תרגיעי!
טוב טוב..נרגעתי.
**
בקיצור- ספר מווווושלם!
אם לא קראתם- טוסו לחנות הספרים או לספריה הקרובה ותגנבו אותו!(טוב נו, אל תגנבו פשוט תשאילו או תקנו, זה שווה את זה)
ובא לי את התלקחות ע-כ-ש-י-ו!
(כבר ניסיתי לזמן את הספר אבל זה לא הצליח)

אני לא יודעת מאיפה להתחיל... אז נתחיל בניקי.
היא הדמות הכי צבועה,בכיינית ותינוקת שראיתי בחיי בספר, שפשוט בא לכם להיכנס לתוך הספר ולתת לה סטירה שתעיר אותה מהסרט שהיא חיה בו.
דבר ראשון, היא כל הזמן בוכה. אבל כ-ל-ה-ז-מ-ן! תרשו לצטט:
1."...ולבכות איזה בכי טוב, וזה מה שעשיתי,בהפסקות,בעשרים וארבע השעות האחרונות"
2."התיישבתי על שפת המדרכה לצד הציור השבור שלי ובכיתי"
וזה עוד הספר שהיא בכתה בו הכי קצת! בשאר הספרים היא פשוט בוכה כל ארבעה עמודים בערך.
דבר שני, היא צבועה. במהלך הספרים שלה היא חולמת להיות חברה של מקנזי, המקובלת של השכבה, ואומרת כמה היא מושלמת ומדהימה, ואז היא אומרת כמה שמקנזי מגעילה וחושבת את עצמה והיא צוחקת על השפוטות שלה (כאילו שמבפנים היא גם לא שפוטה שלה)
וגם איך שהיא כותבת (הסופרת או ניקי, אני כבר לא יודעת למי להתייחס)
כמו הקטע המטומטם הזה שהיא כותבת "אומייגד" על כל דבר ומה שהכי הפריע לי: "אבל אמרתי את זה בתוך הראש שלי, בשביל שאף אחד לא ישמע את זה חוץ ממני". קולטים? במקום להגיד "חשבתי" הפירוש של המילה חוזר בכל פעם שהיא חושבת על משהו. מה? כל כך קשה לכתוב "חשבתי" או לעשות במקום מרכאות את הסימן של החשיבה: ' ?
זה ממש מטומטם!
כל ספר נגמר גם במשפט האדיוטי שלא קשור לכלום: "אני כזאת חנונית!:)"
את זה כבר הבנו,ניקי, וגם שאת בכיינית ומתנהגת כמו ילדה בת 3 הבנו.
ועוד משהו שמפריע לי? שכל פעם שמקנזי מעליבה את ניקי או עושה לה משהו מגעיל, במקום לעמוד על שלה כמו שאנחנו מצפים שהיא תעשה מתישהו היא רק בוכה כמו שהיא יודעת, וגם שהיא אומרת משהו שיכול לסתום למקנזי את הפה אנחנו מגלים שוב את המשפט המאכזב: "אבל אמרתי את זה בתוך הראש שלי בשביל שאף אחד לא ישמע את זה חוץ ממני"

לצערי, אני קוטעת את הביקורות התומכות של הספר הזה למען ביקורת קצת יותר.. בונה.

אתחיל עם הקטע הביקורתי של הביקורת הזאת :O ובגלל שהסעיפים מבולבלים לי מול העיניים אני אסמן כל סעיף בכוכבית.

*אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי יש בעיה עם סימני קריאה לא במקום. בעיה גדולה עם זה. יש לזה אפילו כרכים!
החלק הראשון היה "תקיפתם של סימני הקריאה" אני בחרדות מזה מאז "אוקסה פולוק" ועכשיו הגענו לחלק השני "שובם של סימני הקריאה", רוצו על נפשכם!! הזוועה!!
*עוד נקודה שחירפנה לי את השכל הישר הייתה הכתיבה. כאילו, damn! הגעתי למסקנה שהדמויות בספר הזה חושבות יותר מידי. שזה עצוב =.=
דמויות רגשניות עצבים*, גם לכם יש דמויות רגשניות בבית? נסו את "קוטל הדמויות" שלנו!! D:
כפי שהבנתם, הדמויות רגשניות מידי. כאילו, ממש רגשניות. דנה מעצבנת אותי כי היא... פשוט תמימה בצורות מדהימות, ועיוורת להכל. אני מדברת על הכל כולל הכל. ובנוסף לזה היא רגשנית!! הם גם מדברים ברגשניות מעצבנת וחופרת ואלוהים, דיי!!!!!!!!!!!!!!!!! :'(
דבר נוסף הוא (ומתקשר לסעיף הקודם) שעברו הימים ועברו השנים או וואטאוור ופתאום... "אופס! גיליתי רק עכשיו שכל השאר לא אוכלים!" או "ארון מתים בחדר... הרהור* כנראה לא היה להם מקום בבית קברות." או אפילו "הוא נראה כמו מומיה מהלכת, תאונה קטנה בפורים, כן?"
זה גורם לי לרצות לקלל קללות שלא ראויות לדעתי לעלות על הדף. ואני חושבת שאפילו תלשתי שיערות בזמן הקריאה.
*עוד דבר הוא (קשור לאחד מהסעיפים הקודמים) שהעלילה נמרחת שעות באמצע קטעים, גם בקטעי אקשן (שממילא אין הרבה), והדמויות חושבות וחושבות וחושבות ומגיעות למסקנות שאנחנו הבנו חצי ספר קודם!! (תהרגו אותי, תדררסו אותי, תמעכו אותי... משהו!!)