שין שין•לפני 12 שניםיופי של המלצה.כדאי לך לצפות גם בסרט האנימציה המצוין.על הביקורת של Dark Zack על גבעת ווטרשיפ מאת ריצ'רד אדמס
נעמי•לפני 12 שניםהמליצו לי עליו והייתי בספק, אני רואה שכדאי בכל זאתעל הביקורת של Dark Zack על גבעת ווטרשיפ מאת ריצ'רד אדמס
נצחיה•לפני 12 שניםבהחלט ספר מדהים. וראוי לקריאה חוזרת ונשנית.על הביקורת של Dark Zack על גבעת ווטרשיפ מאת ריצ'רד אדמס
בלייד ראנרפיליפ ק' דיקאני אוחז בקופסת האמפטיה ששמה 'האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות' וצועד ביחד עם ריק דקארד במסע הסוחף שכל אדם חייב לעשות, הקללה הגדולה של האנושות - לעשות את מה שאנחנו חייבים, מה שבניגוד לטבע שלנו. מצאתי את הספר הזה גאוני, בלשון המעטה. פיליפ ק. דיק משתמש באירונה, הומור וטוויסטים ככלים שמחדדים את העלילה ומציגים שאלות פילוסופיות - מה נחשב כאנושי? איפה הגבול שבו שוכן ההבדל בין 'לקיחת חיים' ל'השבתה'? העולם בו הסיפור מתרחש זה עולם אפל ומנוכר, מפותח טכנולוגית אך לא מוסרית. הגדולה של הסיפור פה היא לא בניית עולם עתידני מבחינה טכנולוגית, אלא עתידני מבחינה חברתית ורגשית. הספר סוחף, בחלקו מדכא ובחלקו הזוי, ובעיקר מותח. בסופו נשארה תחושה חזקה שיש עוד הרבה מתחת לפני השטח ושזו לא הפעם האחרונה שאקרא אותו. הספר הזה מבחינתי הוא יצירת מופת ועומד בפסגת הספרים שקראתי, בין אם הם ספרי מדע בדיוני ובין אם לא.
חולית פרנק הרברטהאמת שהתאכזבתי קלות. את הסרט וסדרת המשחקים כבר הכרתי מילדות, ושמעתי כל כך הרבה על הספר הזה - מה שכנראה הוליך לאכזבה הזאת. נכון, פרנק הרברט יוצר עולם ומלואו, תרבות שלמה, יריבות ארוכת שנים, וכוכב מכרה שהשליטה בו מביאה לכוח. הרבה פעמים בספר כל כך הזדהתי עם הציטוטים של בנות הגשרית ומשפטי החוכמה של הדמויות. הרברט נכנס לעומק הקורה והעולם שהוא יצר זה עולם מגוון שבאמת ניתן לדמיין שהוא קיים ללא הסתייגות מהסוגה הבדיונית. הבעיה שלי בעיקר, הייתה שהספר לא 'קנה' אותי. לא שכנע. לא התחברתי לדמות של פול, לפעמים המוטיבים היו נראים לי מרוחקים וחסרי טעם.. קצת חסר רגש ומתח טבעי בין הדמויות. הספר לא גרם לי להבנה או מסקנה מסויימת, רק הציג עלילה טובה והרבה רעיונות טובים. החיבור בין הרעיונות האלה ויצירת עלילה "משכנעת" יותר היו גורמים לי להסתכל על הספר בצורה שונה. בכל זאת, קראתי בגרסא האנגלית. בבוא היום אנסה את התרגום העברי, שהבנתי שהוא הרבה יותר טוב
גבעת ווטרשיפריצ'רד אדמסספר שהשאיר עלי רושם רב. כביכול הוא לא מדבר על דברים ברומו של עולם, חבורה של ארנבים בעולם שלנו אשר מנסים לשרוד כקבוצה כנגד כל הסכנות שאורבות להם. אך מתחת למעטה של הסיפור הפשוט הזה, מסתתר עולם ומלואו. הספר הזה גורם לנו לרוץ על מישורי אנגליה ביחד עם חבורת הארנבים של לוז, לצחוק ולבכות איתם, ולקבל את הפרספקטיבה שלהם על החיים. בין הקטעים היפים ביותר בספר אלה קטעי האגדות על אל-חריירה והמיתולוגיה הארנבית, אשר מעשירים את העולם שנכנסו אליו. לצערי היו קטעים שהרגשתי שהסיפור קצת מאט ולפעמים יש שימוש במילים לא מובנות (כל מה שקשור לטבע ולצמחים השונים - מושגים שאני הדיוט בהם). הייתי מעוניין לקרוא את התרגום החדש ולראות אם העובדה הזאת השתנתה לטובה. בקיצור, ספר הרפתקאות נהדר שגורם לי להשוות כל ספר הרפתקאות שאני קורא אליו, ותהיו בטוחים שזו לא הפעם האחרונה שאקרא אותו :)
בלייד ראנרפיליפ ק' דיקאני אוחז בקופסת האמפטיה ששמה 'האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות' וצועד ביחד עם ריק דקארד במסע הסוחף שכל אדם חייב לעשות, הקללה הגדולה של האנושות - לעשות את מה שאנחנו חייבים, מה שבניגוד לטבע שלנו. מצאתי את הספר הזה גאוני, בלשון המעטה. פיליפ ק. דיק משתמש באירונה, הומור וטוויסטים ככלים שמחדדים את העלילה ומציגים שאלות פילוסופיות - מה נחשב כאנושי? איפה הגבול שבו שוכן ההבדל בין 'לקיחת חיים' ל'השבתה'? העולם בו הסיפור מתרחש זה עולם אפל ומנוכר, מפותח טכנולוגית אך לא מוסרית. הגדולה של הסיפור פה היא לא בניית עולם עתידני מבחינה טכנולוגית, אלא עתידני מבחינה חברתית ורגשית. הספר סוחף, בחלקו מדכא ובחלקו הזוי, ובעיקר מותח. בסופו נשארה תחושה חזקה שיש עוד הרבה מתחת לפני השטח ושזו לא הפעם האחרונה שאקרא אותו. הספר הזה מבחינתי הוא יצירת מופת ועומד בפסגת הספרים שקראתי, בין אם הם ספרי מדע בדיוני ובין אם לא.
קריאתו של קת'ולהוהווארד פיליפס לאבקרפטאני קראתי את הספר באנגלית, אז אין לי ממש מה להגיד על התרגום. לאבקראפט אומן תיאורי - הוא מצליח לספר את הסיפור בצורה חיה ומשכנעת ומראה שליטה חזקה בשפה אשר מקנה סיפור אמין ואוטנתי. הרעיון של הסיפור עצמו כל כך חדשני ומיוחד לזמנו עד שעד היום משאילים את הרעיונות והמוטיבים שהוא הגה לספרות אימה מודרנית. מצאתי את עצמי לכמה רגעים משתהה ומדמיין לעצמי שהנבואות האפלות שבספר יכולות להתקיים וזו החוזקה של סיפור אימה טוב - סיפור ש"קונה" אותך. אומנם העלילה לא מפתיעה ואין קתרזיס בסוף, אבל הקריאה מאוד מהנה ומכניסה לחווית קריאה מהנה. אני אהבתי :)
בלייד ראנרפיליפ ק' דיקאני אוחז בקופסת האמפטיה ששמה 'האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות' וצועד ביחד עם ריק דקארד במסע הסוחף שכל אדם חייב לעשות, הקללה הגדולה של האנושות - לעשות את מה שאנחנו חייבים, מה שבניגוד לטבע שלנו. מצאתי את הספר הזה גאוני, בלשון המעטה. פיליפ ק. דיק משתמש באירונה, הומור וטוויסטים ככלים שמחדדים את העלילה ומציגים שאלות פילוסופיות - מה נחשב כאנושי? איפה הגבול שבו שוכן ההבדל בין 'לקיחת חיים' ל'השבתה'? העולם בו הסיפור מתרחש זה עולם אפל ומנוכר, מפותח טכנולוגית אך לא מוסרית. הגדולה של הסיפור פה היא לא בניית עולם עתידני מבחינה טכנולוגית, אלא עתידני מבחינה חברתית ורגשית. הספר סוחף, בחלקו מדכא ובחלקו הזוי, ובעיקר מותח. בסופו נשארה תחושה חזקה שיש עוד הרבה מתחת לפני השטח ושזו לא הפעם האחרונה שאקרא אותו. הספר הזה מבחינתי הוא יצירת מופת ועומד בפסגת הספרים שקראתי, בין אם הם ספרי מדע בדיוני ובין אם לא.
קולנוע ופילוסופיההנרי אונגר0ספר מרתק לכל חובב קולנוע שמעוניין להבין קצת יותר על הרעיונות מאחורי כמה מהסרטים הקלסיים של זמננו - "תפוז מכאני", "הדייר", "תינוקה של רוזמרי", "ראסטי ג'יימס", "יצרים" (blow up) ועוד. <br> <br>הקריאה בספר הזה עשתה בעבורי את מה שהמורה הנפלאה לספרות שלימדה אותי בתיכון עשתה לקריאת עגנון - הוסיפה רבדים עמוקים ונפלאים לחוית הצפיה/ הקריאה, ורק עזרה לי להגדיר באופן מנומק ועמוק יותר מדוע מדובר ביצירות גאוניות במלוא מובן המלה. <br> <br>באמצעות הפרקים השונים של הספר הבנתי כיצד הבחירה בצבעי הבגדים של הדמויות (בין היתר ב"תינוקה של רוזמרי" וב"תפוז מכאני") אינה מקרית, אלא פועלת על חושינו באופן בלתי מודע וגורמת לנו להזדהות יותר עם דמויות מסויימות, כיצד הצלילים והמוזיקה יוצרים אפקטים דומים, משחקי אור וצל, העמדה, צילום וכו'. <br> <br>הקריאה בספר זה דירבנה אותי לקרוא יותר על קולנוע, הגם שאיני עוסקת בתחום, ללמוד יותר לעומק את השפה המורכבת שיש בו ובכך להבין ולהינות יותר גם מסרטים אחרים שאינם מוזכרים בספר. כלומר, גדולה נוספת של הספר הזה היא בכך שהוא מעניק כלים לצפיה מושכלת. אם להמשיל את חוית הצפיה בסרטים לאחר הקריאה בספר, אוכל רק לומר שזה כמו לתת משקפיים לאדם קצר רואי לפני שהוא נכנס לאולם הקולנוע. <br> <br>מחכה בקוצר רוח לספרים הבאים של אונגר - אשר הבטיח לי באחת מהרצאותיו (גם הן מומלצות בפני עצמן, אגב) שהוא עובד עליהם...ובינתיים, יוק! :)
