טופי•לפני 12 שניםביקורת מסקרנת.. האם גם אני אמצא בספר את עצמי?על הביקורת של נוניקס על כיסא פנוי מאת ג'יי. קיי. רולינג
כיסא פנוי ג'יי. קיי. רולינג"אם אתה מחפש מפלצות, כמו אצל הארי פוטר, לא תמצא אותן אולי בקריאה ראשונה, אבל בשניה..." לא קראתי את "כיסא פנוי" בפעם השניה כי המפלצות הןפיעו לפני כבר בקריאה הראשונה. והמזעזע מכל: כמעט אין מפלצת שאינה מוכרת לי אישית. חלקן ממכרים סביבי ורובן, אוי לעינים הקוראות, בי עצמי... הרומן הראשון של הגברת פוטר, אופס, סליחה, רולינג כמובן, לוקח אותנו לסיור בין תכונות שונות, אפלוליות ברובן, שאין אחד מאיתנו שלא מכיר. הצביעות, היהירות, השקרנות והאובססיה המינית אם לפרט כמה דוגמאות. ריכוז תכונות כאלה בין מספר אנשים מצומצם למדי, כמו בעיר שדה קטנטנה אנגלית או במטרופולין בישראל, יוצרת את הקוקטייל הנקרא "קרתנות". מבט חטוף בכל עיתון יומי ישראלי יראה לנו, שמחצית מהעיתון, זו שאינה מוקדשת למעשי הרצח / שוד / אונס היומיים, מוקדשת כל כולה לקרתנות שפשתה במחוזותינו. כך הופך רומן רדוד עלילה, שגיבוריו שטוחים למדי, לדיון חברתי מכאיב משמסירים מעליו את המעטה החיצון. בסיכום: נהניתי עד שהזדעזעתי ממה שגילתי בעצמי.
כיסא פנוי ג'יי. קיי. רולינג"אם אתה מחפש מפלצות, כמו אצל הארי פוטר, לא תמצא אותן אולי בקריאה ראשונה, אבל בשניה..." לא קראתי את "כיסא פנוי" בפעם השניה כי המפלצות הןפיעו לפני כבר בקריאה הראשונה. והמזעזע מכל: כמעט אין מפלצת שאינה מוכרת לי אישית. חלקן ממכרים סביבי ורובן, אוי לעינים הקוראות, בי עצמי... הרומן הראשון של הגברת פוטר, אופס, סליחה, רולינג כמובן, לוקח אותנו לסיור בין תכונות שונות, אפלוליות ברובן, שאין אחד מאיתנו שלא מכיר. הצביעות, היהירות, השקרנות והאובססיה המינית אם לפרט כמה דוגמאות. ריכוז תכונות כאלה בין מספר אנשים מצומצם למדי, כמו בעיר שדה קטנטנה אנגלית או במטרופולין בישראל, יוצרת את הקוקטייל הנקרא "קרתנות". מבט חטוף בכל עיתון יומי ישראלי יראה לנו, שמחצית מהעיתון, זו שאינה מוקדשת למעשי הרצח / שוד / אונס היומיים, מוקדשת כל כולה לקרתנות שפשתה במחוזותינו. כך הופך רומן רדוד עלילה, שגיבוריו שטוחים למדי, לדיון חברתי מכאיב משמסירים מעליו את המעטה החיצון. בסיכום: נהניתי עד שהזדעזעתי ממה שגילתי בעצמי.
כיסא פנוי ג'יי. קיי. רולינג"אם אתה מחפש מפלצות, כמו אצל הארי פוטר, לא תמצא אותן אולי בקריאה ראשונה, אבל בשניה..." לא קראתי את "כיסא פנוי" בפעם השניה כי המפלצות הןפיעו לפני כבר בקריאה הראשונה. והמזעזע מכל: כמעט אין מפלצת שאינה מוכרת לי אישית. חלקן ממכרים סביבי ורובן, אוי לעינים הקוראות, בי עצמי... הרומן הראשון של הגברת פוטר, אופס, סליחה, רולינג כמובן, לוקח אותנו לסיור בין תכונות שונות, אפלוליות ברובן, שאין אחד מאיתנו שלא מכיר. הצביעות, היהירות, השקרנות והאובססיה המינית אם לפרט כמה דוגמאות. ריכוז תכונות כאלה בין מספר אנשים מצומצם למדי, כמו בעיר שדה קטנטנה אנגלית או במטרופולין בישראל, יוצרת את הקוקטייל הנקרא "קרתנות". מבט חטוף בכל עיתון יומי ישראלי יראה לנו, שמחצית מהעיתון, זו שאינה מוקדשת למעשי הרצח / שוד / אונס היומיים, מוקדשת כל כולה לקרתנות שפשתה במחוזותינו. כך הופך רומן רדוד עלילה, שגיבוריו שטוחים למדי, לדיון חברתי מכאיב משמסירים מעליו את המעטה החיצון. בסיכום: נהניתי עד שהזדעזעתי ממה שגילתי בעצמי.
כיסא פנוי ג'יי. קיי. רולינג"אם אתה מחפש מפלצות, כמו אצל הארי פוטר, לא תמצא אותן אולי בקריאה ראשונה, אבל בשניה..." לא קראתי את "כיסא פנוי" בפעם השניה כי המפלצות הןפיעו לפני כבר בקריאה הראשונה. והמזעזע מכל: כמעט אין מפלצת שאינה מוכרת לי אישית. חלקן ממכרים סביבי ורובן, אוי לעינים הקוראות, בי עצמי... הרומן הראשון של הגברת פוטר, אופס, סליחה, רולינג כמובן, לוקח אותנו לסיור בין תכונות שונות, אפלוליות ברובן, שאין אחד מאיתנו שלא מכיר. הצביעות, היהירות, השקרנות והאובססיה המינית אם לפרט כמה דוגמאות. ריכוז תכונות כאלה בין מספר אנשים מצומצם למדי, כמו בעיר שדה קטנטנה אנגלית או במטרופולין בישראל, יוצרת את הקוקטייל הנקרא "קרתנות". מבט חטוף בכל עיתון יומי ישראלי יראה לנו, שמחצית מהעיתון, זו שאינה מוקדשת למעשי הרצח / שוד / אונס היומיים, מוקדשת כל כולה לקרתנות שפשתה במחוזותינו. כך הופך רומן רדוד עלילה, שגיבוריו שטוחים למדי, לדיון חברתי מכאיב משמסירים מעליו את המעטה החיצון. בסיכום: נהניתי עד שהזדעזעתי ממה שגילתי בעצמי.
כיסא פנוי ג'יי. קיי. רולינג"אם אתה מחפש מפלצות, כמו אצל הארי פוטר, לא תמצא אותן אולי בקריאה ראשונה, אבל בשניה..." לא קראתי את "כיסא פנוי" בפעם השניה כי המפלצות הןפיעו לפני כבר בקריאה הראשונה. והמזעזע מכל: כמעט אין מפלצת שאינה מוכרת לי אישית. חלקן ממכרים סביבי ורובן, אוי לעינים הקוראות, בי עצמי... הרומן הראשון של הגברת פוטר, אופס, סליחה, רולינג כמובן, לוקח אותנו לסיור בין תכונות שונות, אפלוליות ברובן, שאין אחד מאיתנו שלא מכיר. הצביעות, היהירות, השקרנות והאובססיה המינית אם לפרט כמה דוגמאות. ריכוז תכונות כאלה בין מספר אנשים מצומצם למדי, כמו בעיר שדה קטנטנה אנגלית או במטרופולין בישראל, יוצרת את הקוקטייל הנקרא "קרתנות". מבט חטוף בכל עיתון יומי ישראלי יראה לנו, שמחצית מהעיתון, זו שאינה מוקדשת למעשי הרצח / שוד / אונס היומיים, מוקדשת כל כולה לקרתנות שפשתה במחוזותינו. כך הופך רומן רדוד עלילה, שגיבוריו שטוחים למדי, לדיון חברתי מכאיב משמסירים מעליו את המעטה החיצון. בסיכום: נהניתי עד שהזדעזעתי ממה שגילתי בעצמי.
כיסא פנוי ג'יי. קיי. רולינג"אם אתה מחפש מפלצות, כמו אצל הארי פוטר, לא תמצא אותן אולי בקריאה ראשונה, אבל בשניה..." לא קראתי את "כיסא פנוי" בפעם השניה כי המפלצות הןפיעו לפני כבר בקריאה הראשונה. והמזעזע מכל: כמעט אין מפלצת שאינה מוכרת לי אישית. חלקן ממכרים סביבי ורובן, אוי לעינים הקוראות, בי עצמי... הרומן הראשון של הגברת פוטר, אופס, סליחה, רולינג כמובן, לוקח אותנו לסיור בין תכונות שונות, אפלוליות ברובן, שאין אחד מאיתנו שלא מכיר. הצביעות, היהירות, השקרנות והאובססיה המינית אם לפרט כמה דוגמאות. ריכוז תכונות כאלה בין מספר אנשים מצומצם למדי, כמו בעיר שדה קטנטנה אנגלית או במטרופולין בישראל, יוצרת את הקוקטייל הנקרא "קרתנות". מבט חטוף בכל עיתון יומי ישראלי יראה לנו, שמחצית מהעיתון, זו שאינה מוקדשת למעשי הרצח / שוד / אונס היומיים, מוקדשת כל כולה לקרתנות שפשתה במחוזותינו. כך הופך רומן רדוד עלילה, שגיבוריו שטוחים למדי, לדיון חברתי מכאיב משמסירים מעליו את המעטה החיצון. בסיכום: נהניתי עד שהזדעזעתי ממה שגילתי בעצמי.
כיסא פנוי ג'יי. קיי. רולינג0אמנם רולינג לא הצליחה לשחזר את ההצלחה האדירה של סדרת הארי פוטר, אבל בהחלט מדובר בספר טוב עם עלילה נחמדה. מדובר בספר המתאר עייריה קטנה שבה אחד חברי המוצעה נפטר. חיש מהר אנשי העייריה מתחילים לריב מי יירוש את כיסאו של חבר המועצה.בסופו של הספר יש מוסר השכל שלמעשה משמש כמראה על החברה שלנו. אני חושב שמה שרולינג ניסתה להעביר בספר זה הוא בעיקר את מוסר ההשכל שמוכיח לנו כמה החברה שלנו רקובה, רולינג משתמשת בספר במספר תאורים מזעזעים שמטרתם היא לעורר את דאגתו של הקורא וככל שהעלילה מתפתחת כך הקורא מבין כמה העייריה ה"בדיונית" היא החברה שלנו. הכתיבה של הספר טובה, לא יותר מזה, אך בסיומו הספר בהחלט גורם לקורא להרהר שוב ולעשות בדק בית בינו לבין עצמו. ממליץ לקרוא בעיקר כדי לגרום זעזוע פנימי ולנסות להבין למה רולינג התכוונה בכתיבת הספר.
