היא מתבוננת בחלון, סורקת את שערה הארוך והסמיך, השחור כנוצותיו של עורב.
אנחה נפלטת מפיה והיא אינה מניחה לעיניה להפסיק מלשוטט על החלון ועל מתארי הנוף המתוארים בו.
שרעפים רבים נמצאים במוחה. ציפור קלת כנף נוחתת על ענף הסמוך לחלון, המתדפק על קצוותיו.
היא ממשיכה לנעוץ את מבטה, גופה מצוי כאן ועכשיו, פיזית וממשית אך נפשה נודדת הרחק, בצוותא
עם הדרור המזמר בחדווה ואינו מודע לסערה אשר בוא תבוא כמה שעות

אני זוכרת שזמן רב חיפשתי ספר זה אך אויה בחנויות הספרים שבק הוא חיים - אין זכר לקיומו .
ואז באחד מימי ערב שיגרתיים בביקורי בספרייה עיניי נתקלו במקריות משמחת בספר ובלי להרהר בדבר יותר מדי פעמים לקחתי את הספר בחמדנות ונשאתי רגליי אל הספרנית בעוד ליבי צוהל בקרבי כמובן שמיד התחלתי במלאכת הקריאה ונשאבתי אל עולמו הקסום והמותח של הספר.

תקופת הספר היא המאה ה-17 המתאר את סיפורם של זוג אצילים השקוע