אין דברים כאלו. לא קיימים יותר סופרים שמסוגלים לכתוב כך.
מעבר לתקופה ולעלילה הפתלתלה, חסרה לי כתיבה כזו. תיאורי רקע, דמויות, אפיונן המוגדש יותר ופחות.
אני מתגעגעת למשהו שהיה שם לפני שנולדתי ולא יחזור יותר.
מה יש לנו כעת? אדגר קרת? דן בראון? הם מצוינים, אבל הסיפורת הישנה שמכונה "הרומן הרומנטי" עולה עליהם בצורה ניכרת.
אם עוד מישהו ישאל אותי איזה ספר חדש אני ממליצה לו אני חושבת שאקח את הספר הזה

אחד הספרים הגאוניים שקראתי.

כמו כל ספריה של דפנה דה-מוריה הוא משלב רומנטיקה של פעם עם מתח ומיסתורין.
דוגמה ומופת, בעיני, לכל סופרי "המתח בשקל" שנכתבים היום.

הספר משאיר אותך מרותק במהלך כל הקריאה ומעמ' לעמ' אתה רק רוצה לדעת מה טומן בחובו העמוד הבא - לא יכלתי להניח אותו מהיד.

התיאורים הנפלאים של הסופרת והדמויות המרתקות שהיא יוצרת - הופכים את הקריאה לחוויה מאלפת.
קראתיו לפני שנים והוא עדיי