אמא שלי אמרה לי, שאי אפשר להתיימר לקרוא "את כל הקלאסיקות" ולפסוח על דיקנס; "זה כמו לדבר על שאנסונים צרפתיים ולא להזכיר את ברל, ברסנס או אזנבור" - היא אמרה... ואני, ילד טוב אני.
רק שחיכיתי קצת זמן עד להופעתה של מהדורה כמו זו, שהצהירה על עצמה מלכתחילה כ"מיועדת למבוגרים" ושהתחייבה "להביא את הטקסט המקורי במלואו". שאכן - תהלומה גדולה היא בעיניי, תיוגם של כל כתבי דיקנס, טוויין, פו וכיוצא באלה סופרים,

ספר מקסים.
מראה את הצביעות החברה של אותה תקופה,ומאוד הומוריסטי.
הספר גרם לי ליצחוק עם הדמויות,לכאוב את כאבן ולשמוח בשימחתן.
אוליבר הוא אחת הדמויות המקסימות שקראתי עליהן(למרות שהיו פעמים שהוא היה יותר מידיי מלאכ.לא יודעת,כנראה שזאת הייתה הדרך שלו לשמור על האנושיות והתום שלו).

אבל הדמויות שהכי אהבתי בספר היו ננסי,ג'קדוקינס(או ליתר דיוק "דודג'ר")ופייגן(שלמרות הצגתו הסטריאוטיפית כ"כ)הוא היה אחת