מי שקרא את ליצני החצר של דגן זוכר כיצד ארבעה שרדו בזכות היותר צוות הבידור היהודי של מאיור קוהל הגדול במחנה הריכוז. עתה לפנינו מעין המשך, אבל רק מעין.
מנחם זאלץ הוא בעל קיוסק בממילא המוזנחת, המהווה מקום לקנות מאכל פשוט ובעיקר שתיה. אבל אלה רק תירוצים. אלה הבאים באים לעצור בקיוסק הוותיק מאוד, להחליף דעה, להתחדש מידיעה שטרם פשטה ובעצם זו אתנחתא לרבים מדיירי האזור. כשמתחילות העבודות בממילא, למה שיום

גיבור ספרו של דגן, אדם ערירי שחטוטרת בגבו חש שימיו על פני האדמה אינם רבים מחליט לערוך מסע פרידה מעירו ירושלים על שכונותיה ומקומותיה, מסע פרידה וגעגועים לימים שהיו ולא יחזרו. באחד הימים כאשר הוא הולך לבקר חבר חולה הוא פוגש בבה"ח במי שהציל את רגלו בזמן ששהה במחנה הריכוז והפך עם הזמן לרופא מן המניין שבא אליו בבקשה לעזור לחוליו בשיחות שירוממו את רוחם פרי ניסיונו רב השנים, כך שבספרו על הפרידה שלו יצליח