ספרים של אביגדור דגן הם כייף. הכתיבה שלו בהירה, עדינה, ענוגה ורומנטית משהו. ספריו הקודמים שקראתי "בינת השכוי" ו"השען מסמטת המזלות" היו ספרים שעוסקים בדמות מרכזית אחת וחודרים לעומקה, בסיפור זה דגן מאתגר את עצמו בסיפור שהוא כמעט אפי ומספר את קורותיה של משפחה ירושלמית במשך שלושה דורות.
המספר הוא הנכד, הדור השלישי, כשעיקר הסיפור סובב סביב הסבא מיכאל.

מדוע הסיפור נקרא פגסוס? פגסוס הוא שמו של צעצוע

אביגדור דגן ללא ספק היה כותב רגיש וחכם. כותב מליבו וממוחו ומקדים את הלב למוח.
ספר זה כמרבית ספריו מרגש מאד. זהו למעשה תאור סביב סוס עץ שנשאר במשפחה ו"חווה" את חוויות החיים שעוברות על שלושה דורות במשפחה זו.
סוס עץ מרגש משום שהוא צעצוע שעליו רוכבים ילדי המשפחה, אותו סוס מאפשר למבוגרים לחשוב ולהזכר בילדים שבגרו בינתיים לגורלם.
ישנה שמחה, אהבה, וגם עצב רב. ותחושה אופטימית למרות הכל.
אהבתי מ