ביקורת ספרותית על פגסוס מאת אביגדור דגן
ספר טוב

---

ספרים של אביגדור דגן הם כייף. הכתיבה שלו בהירה, עדינה, ענוגה ורומנטית משהו. ספריו הקודמים שקראתי "בינת השכוי" ו"השען מסמטת המזלות" היו ספרים שעוסקים בדמות מרכזית אחת וחודרים לעומקה, בסיפור זה דגן מאתגר את עצמו בסיפור שהוא כמעט אפי ומספר את קורותיה של משפחה ירושלמית במשך שלושה דורות.
המספר הוא הנכד, הדור השלישי, כשעיקר הסיפור סובב סביב הסבא מיכאל.

מדוע הסיפור נקרא פגסוס? פגסוס הוא שמו של צעצוע בצורת סוס נדנדה שרבים מאיתנו בדור הקודם זכו בילדותם לאחד כזה. את הסוס מקבל הסבא במתנה מחבר והוא הופך יד ימינו של הסב ובעצם מואנש והופך לשומר סודו של הסב. הנושאים הכי עמוקים המטרידים את הסב, נושאים אותם הוא לא יכול לחלוק אם אישתו והמשפחה הוא מספר לפגסוס ופגסוס לעיתים עונה לו ונותן לו עצות. פגסוס עובר בירושה מהסב לאבא איתן ומאוחר יותר לנכד מיכאל המספר.

הסיפור יפה מאוד וכתוב טוב ומציע לא מעט דרמות וטרגדיות שנופלות על המשפחה.
מספר פעמים במהלך הקריאה מצאתי עצמי מרחף במחוזות אחרים ולא מתרכז בסיפור, מבחינתי זה סימן שהסיפור לא הצליח לרתק אותי לכל אורכו ובכך חסרונו העיקרי.

ספר שאפתני ומהנה של דגן.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על פגסוס