ניסויים בבני אדם, וגם בבעלי חיים, היו תמיד שנויים במחלוקת. ובאמת, מה בדיוק רוצים המדענים לראות אחרי שהם מזריקים לעכברים תאי גזע של בני אדם? אולי עכברים שמבצעים פקודות אולי עכברים קוראים? הרי מוטב היה, לצורך בדיקת הנושא של תאי הגזע לשתול אותם בבני אדם שאין דרך אחרת להציל את חייהם, אבל בשביל כך צריכים המדענים לצאת מהמעבדות לשטח, וחס וחלילה שהם יצעדו קצת בשטח שאינו סטרילי. ומנגד קיימים משרדים ממשלתיי

יש כאן מוסכמה באתר שלא כותבים על ספר שלא סיימת לקרוא. כמובן כמו בכל דבר יש גם על זה חילוקי דעות, וישנם כאלה שאינם מוצאים שום פסול בכתיבת סקירה על ספר שהחילות לקרוא ומסיבה כלשהי החלטת לנטוש באיבו, משום שגם נטישה באמצע אומרת את דברה על הספר שלא השכיל למשוך את לב הקורא לכל האורך עד לסופו, ובלבד שיציין הכותב במפורש שלא קרא את הספר עד תומו.

אז הספר הזה מתהדר בהיותו "ספר הרפתקאות עוצר נשימה ורחב יריע

המותחן "מסדר שחור" מאת ג'יימס רולינס (הוצאת מודן, 2009), הוא מותחן נוסף בסדרת הספרים שכתב אודות כוח סיגמה. עלילת הספר, ככשאר ספרי הסדרה, עוסקת בכוח המיוחד הזה, המורכב המדענים ולוחמים. פיינטר קרואו, יוצא הכוחות המיוחדים של צבא היבשה האמריקני, הוא "מנהל של מחלקה בדרפ״א שנקראת סיגמה. אנחנו מתמקדים בעיקר בחקירת איומים על ארצות־הברית, ומעסיקים צוות של יוצאי יחידות עילית. זוהי הזרוע המבצעית של דרפ"א" (ע

באלדאצ'י הוא סופר מצוין, אין ספק, אבל בספר הזה היתה חסרה לי קצת "נשמה".
כלומר, הספר כתוב טוב ובעל קצב מהיר ששומר על הקורא עירני ומסוקרן, אבל הוא לא מצליח לסחוף אותו עד הסוף.
הקשר הרגשי אל הדמויות לא היה חזק כאן.
מלבד העלילה המרכזית, הספר חושף רבדים נוספים בעברם של הגיבורים הראשיים ומלכד אותם עם התנהלותם במציאות, מה שמוסיף עניין ועומק גם לדמויות וגם לסיפור עצמו, שהיה זקוק למעט "תיבול".
יחד ע

הספר סביר בהחלט, וכספר מתח הוא בהחלט בנוי טוב. אבל זה מקומו. הוא לא משאיר (לפחות אצלי) שום ערך מוסף, חיוך, התמודדות אינטלקטואלית... ספר טיסה טוב שישאיר אתכם ערים במשך כל הטיסה (או הלילה - אם אתם נשארים בארץ).