יום של עונג העניק לי עונג גדול משום שאחרי ככלות הכל, מה שיצחק בשביס זינגר עושה זה כל הקסם. לכתוב הוא בהחלט יודע.
בספר שהוא ספק ספר נוער, מובאים סיפורים מילדותו עד שהחל לכתוב כעיסוק עיקרי ואף בלעדי. ילדותו בוורשה מלווה בצילומים מקסימים מהחיים שם, בעוני, בשמחה, באווירה. סיפורים על החדר, על החברים, על אחיו המתפקר ישראל יהושע, שהויכוחים בינו לבין האב החרדי והאדוק שיסעו את המשפחה והביאו את יצחק עצמו ל

עוד ספר של בשביס זינגר וגם כאן בולט כשרונו כמספר סיפורים.
הספר אינו מסדרת ספרי הקסם של בשביס - אין כאן שדים, רוחות ומעשי פלאים. יש כאן תיאור אמיתי, ישיר וכואב של חיי היהודים העניים בתקופה שבין המלחמות. המאבק היומיומי להישרדות. המאבק ברעב ובקור.
הספר הראה לי עוד זווית על חיי היהודים בפולין ועורר בי מחשבות על ההשמדה ומדוע הצליחה שם. אולי משום שקבלת המציאות בהכנעה, כפי שהיא, הייתה טבע שני ליהודים ב

זינקתי אל תוך המים הקרירים כשאיני בטוחה במצפה לי. פרצתי אל תוך הגלים הסוערים והמלטפים כאחד.
גלים שהכניסוני אל תוך נבכי ההיסטוריה היהודית ובפרט הפולנית. אל תוך עיירה שמקצתם של אנשיה הם יהודים, בני קהילתו של הסופר יצחק בשביס זינגר המהולל שאת ספרו המופלא "העבד" קראתי לפני שנים רבות ונשאבתי כליל. מנותקת מכל הסובב אותי ונתונה לעולם הנפלא שנברא מולי בשניות ספורות.

יכולתי לראות בעיניי רוחי את הקפוט

אוטוביוגרפיה מרתקת של זינגר.
מגוון של סיפורים קצרים, חלקם מתרחשים בעיירה וחלקם בוורשה.
הסיפורים מעניינים, חלקם משעשעים, חלקם עצובים, אך הם אינם משאירים את הקורא אדיש.
לסיפורים חשיבות היסטורית רבה כיוון שהם מתארים את הווי החיים בשטאטל (העיירה היהודית) בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, הווי חיים בן מאות שנים שנעלם מפני האדמה לאחר המלחמה.
משהו מהעונג והזרימה שבקריאה נעלם בגלל התרגום ולכן ארבעה כוכ