“ספר ש"רשם" על שמו הצתת מלחמת אזרחים עקובה מדם שש מאות אלף ! קרבנות, ושחרורם של 4 מליון עבדים. תופעה חברתית נדירה במיוחד בהתחשב באיכויות שלו: קטונתי מביקורות ספרותיות מלומדות, וממש לא נעים לי להודות: זה ממש ספר גרוע ! ( ספרותית, זאת אומרת). הוא ספר מתיש- 500 עמודים של הטפה נוצרית בלתי פוסקת, מן זמזום לא פוסק באזנים : ישו, שוב ישו, ספר התנך ( הברית החדשה כמובן), כמה אלוהים טוב ואוהב את כולם, וכ”

“ה"נסיך המאושר" גר בארמון, מוקף חומה ומשרתים, ואכן בחייו היה משוכנע כי הוא מאושר, כך לפחות אמרו לו כולם. רק לאחר שהוצב כפסל בכיכר העיר, והתעמת עם מכאובי החיים, הבין כי החיים בארמון לא העניקו לו אושר אלא הנאה, והדרך אל האושר רצופה מעשים טובים. מעשיית ה"נסיך המאושר", היא אחת מתוך סדרה של מעשיות צבעוניות אותן כתב, בכישרון ובשנינות רבה, אוסקר ויילד. התפאורה המלווה את המעשיות צבעונית וססגונית, בדומה”

“גם אני זוכרת את הספר מימי ילדותי המוקדמים (כתה ג' בערך). אכן, נראה תמים למראה, ילדותי משהו ואף קסום. אבל בסיפורים ישנה רגישות כה רבה ועצבות עד שנחרתו בלבי וזכורים לי עד היום. בעיקר זכורים לי הסיפור הפותח הנושא את שם הספר, סיפורה של האינפנטה הספרדית, בת הים הקטנה (שלמרות שהוא סיפור של אנדרסן זכה ככל הנראה לעיבוד נוגה ההולם את ויילד), ועוד סיפור על זיקוקי דינור אם איני טועה. ודאי אחזור לסיפורים מתי”

“"בימי חיי כאשר פעם בקרבי לב אנוש לא ידעתי דמעות מהן. הכל סביבי היה יפה כל כך. כולם כינוני הנסיך המאושר - ואכן מאושר הייתי.... ... כך חייתי ואחרי מותי העמידו אותי במקום גבוה כל כך, ממנו אני רואה את הכיעור והסבל... ..לא אוכל אלא לבכות מרה על אף שליבי לב עופרת..." קראתי את הספר הזה כילדה, ועדיין אני זוכרת כמה נגע בי, כמה ריגש אותי עד דמעות, ואיזה חותם השאיר בי עד עצם היום הזה. מסוג הסיפורים שלא”

“ספר ש"רשם" על שמו הצתת מלחמת אזרחים עקובה מדם שש מאות אלף ! קרבנות, ושחרורם של 4 מליון עבדים. תופעה חברתית נדירה במיוחד בהתחשב באיכויות שלו: קטונתי מביקורות ספרותיות מלומדות, וממש לא נעים לי להודות: זה ממש ספר גרוע ! ( ספרותית, זאת אומרת). הוא ספר מתיש- 500 עמודים של הטפה נוצרית בלתי פוסקת, מן זמזום לא פוסק באזנים : ישו, שוב ישו, ספר התנך ( הברית החדשה כמובן), כמה אלוהים טוב ואוהב את כולם, וכ”

“ה"נסיך המאושר" גר בארמון, מוקף חומה ומשרתים, ואכן בחייו היה משוכנע כי הוא מאושר, כך לפחות אמרו לו כולם. רק לאחר שהוצב כפסל בכיכר העיר, והתעמת עם מכאובי החיים, הבין כי החיים בארמון לא העניקו לו אושר אלא הנאה, והדרך אל האושר רצופה מעשים טובים. מעשיית ה"נסיך המאושר", היא אחת מתוך סדרה של מעשיות צבעוניות אותן כתב, בכישרון ובשנינות רבה, אוסקר ויילד. התפאורה המלווה את המעשיות צבעונית וססגונית, בדומה”

“גם אני זוכרת את הספר מימי ילדותי המוקדמים (כתה ג' בערך). אכן, נראה תמים למראה, ילדותי משהו ואף קסום. אבל בסיפורים ישנה רגישות כה רבה ועצבות עד שנחרתו בלבי וזכורים לי עד היום. בעיקר זכורים לי הסיפור הפותח הנושא את שם הספר, סיפורה של האינפנטה הספרדית, בת הים הקטנה (שלמרות שהוא סיפור של אנדרסן זכה ככל הנראה לעיבוד נוגה ההולם את ויילד), ועוד סיפור על זיקוקי דינור אם איני טועה. ודאי אחזור לסיפורים מתי”

“"בימי חיי כאשר פעם בקרבי לב אנוש לא ידעתי דמעות מהן. הכל סביבי היה יפה כל כך. כולם כינוני הנסיך המאושר - ואכן מאושר הייתי.... ... כך חייתי ואחרי מותי העמידו אותי במקום גבוה כל כך, ממנו אני רואה את הכיעור והסבל... ..לא אוכל אלא לבכות מרה על אף שליבי לב עופרת..." קראתי את הספר הזה כילדה, ועדיין אני זוכרת כמה נגע בי, כמה ריגש אותי עד דמעות, ואיזה חותם השאיר בי עד עצם היום הזה. מסוג הסיפורים שלא”