פלוטרכוס הוא אחד ההוגים המעניינים מהעת העתיקה, וקראתי כבר מספר עבודות שלו, אבל זו הכניסה הראשונה שלי ליצירה המונומנטלית שלו "חיי אישים", שכוללת עשרות ביוגרפיות של אישים יוונים ורומיים, כאשר זוגות של אישים יווני ורומי עוברים השוואה לאחר סיפור הביוגרפיה של כל אחד מהם בנפרד, השוואה שמעשירה אינטלקטואלית ומעוררת חשיבה מורכבת על האישים הללו ועל הרעיונות שהם מייצגים עבור פלוטרכוס.
כי זאת חשוב לדעת, פלוטר

הקומדיה הרומית הכי טובה שקראתי. זו אחת הקומדיות הכי משפיעות על ההיסטוריה של המחזה הקומי, ואפשר להבין למה.
העלילה היא על שני זוגות אחים, אבות ובנים. איש אחד מוליד שני בנים, בן אחד הוא נותן לאימוץ לאחיו העירוני והבוהמייני, שמגדל אותו בשיטה ליברלית יחסית, ובן שני הוא מגדל בעצמו בחינוך נוקשה בכפר.
שני האחים המבוגרים, כל אחד מהם בטוח ספציפית שהחינוך שהוא מעניק הוא חינוך טוב שיביא לבן אחראי וטוב, בעוד ה

בין הספרות היוונית - רומית שנשתמרה עד ימינו, חלק נכבד ממנה הוא נאומים בבתי משפט. תחשבו על זה, זה כאילו חלק עצום מהידע של אנשים בעוד אלפי שנים על עולמנו יגיע מנאומי תביעה והגנה מול חבר מושבעים, איזה אירוע מוזר זה..

בכל מקרה, זה הנאום המשפטי הראשון שאני קורא מהעת העתיקה, וזה נאום די מעניין בהתחשב בכך שהוא המסמך הכי מפורט שיש לנו על חייה של אישה יוונית בתקופה הקלאסית.
נאיירה הייתה הטאירה, סוג של גיי

אני לא מאוד אוהב את הקומדיות הרומאיות. ההומור שלהן די בסיסי, העלילות חוזרות על עצמן, והן מתבססות הרבה על הופעת השחקנים מאשר על הטקסט הכתוב, אז לפעמים אפשר להבין מהקריאה איך סצנה מסוימת תהיה מצחיקה אם היא תומחז, אבל לא לצחוק מהקריאה בלבד.
ובכל זאת, כמו שמי שמכיר אותי יודע - אם יש טקסט יווני - רומי זמין, אני אקרא אותו, בפרט אם הוא קצר.
ובכך בלא ציפיות גדולות הגעתי למחזה הזה, הרביעי של פלאוטוס שאני ק

קומדיה רומית חביבה, על עבד שמנסה להשיג לאדונו המאוהב את אהובת ליבו: זונה, שהסרסור הרשע שלה מתכנן למכור לחייל מקדוני.
כן, זה נגיד לא נושא שנראה בקומדיות מודרניות, אבל זה עובד..

יש כאן דיאלוגים שנונים (ולצערי, גם שנונים פחות), תחבולות משעשעות ודמויות מגוחכות שמבטאות סטראוטיפים רומאיים: ילד השמנת המאוהב וחסר הבינה, האבא העשיר והקמצן, העבד התחמן, הסרסור הרשע, הטבח הנוכל והגנב.. לפעמים זה משחק יו

כנראה הקומדיה הרומית האהובה עליי עד כה (אבל קראתי סה"כ 6 מתוך 27 ששרדו עד ימינו).
הגלגל לא מומצא כאן מחדש, כמו בכל הקומדיות הרומיות יש כאן ארכיטיפים של דמויות שפועלות באופן קבוע מראש; האבות העשירים תמיד יהיו קמצנים להחריד ומרומים, הבנים תמיד יהיו מוכי אהבה \ תשוקה וחסרי אונים, העבדים תמיד יהיו תחמנים והגיבורים האמיתיים של המחזות, ומדי פעם יהיה גם מלחך פנכה (איזו מילה יפה זו, הא?) מודע לעצמו, חייל