הכתיבה של מירנדה ג'וליי היא כמו לנגוס במשהו חריף, ואז כל חלל הפה והחך מתמלאים בחריפות כזו מתפרצת שמקהה את הלשון, ומשתלטת, ואז אומרים לך: "הביס הראשון הוא כזה, חכה שהחריפות תתפוגג." ואז, כשזה קורה , כשהחריפות שוככת, יתפסו את מקומם הטעמים הנסתרים יותר, ויתפשטו בך, ואתה תגלה שאתה דווקא מחבב את הטעם, ותיקח עוד ביס.

ככה בדיוק ג'וליי כותבת. זו לא כתיבה מתנחמדת, לא כתיבה רכה שהעין מחליקה בנעימות על המ

הספר הזה הוא כמו פגישה עיוורת עם אישה, שמגיעה עם תיק מלא באבנים יקרות, אך גם עם נעלי עקב שבורות. 'על ארבע' הוא רומן שמתחיל במסלול מוכר, אך במהרה סוטה לשבילים צדדיים, מפתיעים ולעיתים מטרידים.

גיבורת הספר, אישה בת 45, עוזבת את חייה הבורגניים, ויוצאת למסע, שמתחיל כטיול שגרתי, אך מתפתח להרפתקה פנימית עמוקה. במהלך המסע, היא מתמודדת עם תשוקותיה, זהותה, גיל המעבר, והחופש לבחור מחדש את חייה.

ג'וליי

לא הצלחתי להבין את ההתלהבות מ"התופעה הספרותית" כמו שמכנים את הספר הזה.
אישה בגיל המעבר, רוצה שינוי, רוצה להפסיק להיות בפוזיציה אליה היא הביאה את עצמה במשפחה ובעבודה, ובמקום לנסוע לניו יורק היא נשארת במוטל המרחק חצי שעה נסיעה מהבית, ומפתחת רומן עם בחור צעיר.
לא הבנתי מה כל כך מרגש. לא מגעה בי הכתיבה, ולא התרגשתי מהסיפור.
אולי אני בדעת מיעוט, אולי אני הילד שצועק המלך הוא ערום?

על ארבע - מירנדה ג'וליי

הביקורות מדווחות על אישה שבגיל 45 – רגע לפני תום תקופת הפוריות – יוצאת למסע של גילוי עצמי, של זהותה ושל מיניותה. אולי בשל הוויב הגדול סביב הספר, ואולי מתוך הרצון להבין את הגילוי המרומז מיהרתי לרכוש אותו , אך משהו בי עצר מלהתחיל בקריאה. שוב ושוב מצאתי את עצמי פותחת ספר אחר במקומו. כשהשלמתי לבסוף את הקריאה, לקחתי לעצמי פסק זמן של כמה ימים לפני שהתיישבתי לנסח את הרשמים. היה

ספרה החדש על ארבע שכתבה מירנדה ג'וליי מספרות אמריקאית פמיניסטית המתובלת הומור עורר הייפ ורעש גדול כשמכר אלפי עותקים בימים בודדים .
מה שהביא אותי לארוז אותו איתי במזוודה לחופשה . כי בעיניי הגיוני לקרוא ספר ולו בשל המהומה המסוימת שנוצרת סביבו , בפרט כשהספר עוסק בנושא הקרוב ללב ליבו של הקורא , כי קל לומר שעדיף לקרוא ספרים חכמים ועמוקים ....
נושא הספר הוא גיל המעבר , שהוא גיל המביא עימו המון מחש

מאד אהבתי את המחצית הראשונה של הספר היא הייתה מרתקת ומיוחדת. במחצית השנייה די השתעממתי אולי קשה לי עם הדמות הכל כך מלאה מעצמה ובשום דבר אחר. מין אמנית שלא ברור מה היא עושה. אמא שמחלקת את זמנה עם בעלה כמו משמורת משותפת. סליחה אם זה מרגיז אבל מין אשה שיש לה יותר מידי כסף וזמן. הכתיבה מעולה לכן כוכב רביעי והסוף כלומר שלושה וחצי הדפים האחרונים היה ממש טוב.

העלילה בקיצור: אמנית נשואה בנישואים משעממים משהו, במסע לגילוי עצמי, גילוי מיני, חושפני מאוד. לפעמים גם מסע רגשי כואב. לזוג ילד אחד משותף, לי - משום מה, הרתיחה אותי ההתעקשות לא לקרוא לילד המשותף - סם, בהוא או היא. אלא הם. לא לתת מגדר כדי לא להכניס לטייטל.