עוד ספר שתפס אותי לא מוכנה.
מצאתי אותו בספריה, אליה חזרתי אחרי זמן רב של היעדרות. והוא הופיע, חדש דנדש, לפחות על שלושה מדפים. טוב, אם הוא כל כך מתעקש להיראות, אולי כדאי שאסתכל לפחות... אז הסתכלתי, והחלטתי לנסות. ככה, בלי המלצות קודמות ובלי נעליים (טוב, עם נעליים. בכל זאת חורף וקר). כמו פעם, כשהיינו פשוט הולכים לספריה ומדפדפים. התגעגעתי לתחושה הזאת.
זה סיפור על שני אנשים, גבר ואישה, שעוברים תאו

המון זמן שלא כתבתי ביקורת. החיים שלי נעשו עמוסים בתקופה האחרונה, אימצנו גורה רועה בלגית למי שלא יודע זה גזע מאוד אנרגטי שדורש המון עבודה ויחס אז אין לי ממש זמן אפילו לעצמי. בנוסף, התחלתי עבודה חדשה אז הייתי חייבת להשקיע המון בשביל להשתלב בה. בקיצור לא היה לי כל כך זמן לקרוא גם לא בסופ"שים. כן התחלתי את נער החידות ממומביי לפני כמה שבועות, ולמרות שהספר כל כך זורם וכיפי לקריאה לא הצלחתי להישאב אליו ב

[בעיקרון, כתבתי את הביקורת הזאת כשסיימתי את הספר ב-29/11.
אבל לא יכולתי להעלות אותה אז, לכן אני מציינת שהביקורת הזאת נכתבה לפני הביקורת הקודמת על "חרדים" של פרדריק בקמן.
שאלתי את עצמי אם לחכות קצת ולעשות ספייס בין הביקורות, כדי ששתיהן לא יהיו באותו היום, והיא אמרה לא.
היא אמרה פשוט להוציא את זה החוצה ולעבור הלאה.]

ספר חמוד.
הכתיבה די פשוטה וקלילה.
עובר מהר, פרקים קצרים, דמויות חביבות.
אני