הביקורת נכתבה ביום שני, 13 בפברואר, 2017
ע"י תאיר בן יוסף
ע"י תאיר בן יוסף
וזרח התחת.
אשתקד יצא לי לקרוא את ה"זקן והים" וזה היה נפלא. לפני כחודש החלטתי לרכוש ולקרוא את כל ספריו של המינגווי, כפי שאני עושה עם כל הסופרים. רכשתי כמעט את כולם והתחלתי לצלול. זה התחיל טוב ב"הקץ לנשק", המשיך בעליונות לבנה ב"גבעות הירוקות של אפריקה" וב"זרח השמש" כבר הבנתי שאני צולל בעצם לתוך כוס אלכוהול. אני לא נזיר מאלכוהול. אך מלשתות בירה פעם בשבוע ועד ללקדש את הטיפה המרה, כבן לאלכוהוליסט שמת כתוצאה מכך, זה נראה לי ילדותי וגובל בפאתטי. זאת אחת הסיבות שאחרי שני ספרים של יהונתן גפן פשוט לא קראתי אותו יותר.
לגבי הדמויות בספר, הן נראות ונשמעות כמו כאלה שחושבות שהשמש זורחת להן מהישבן. דמויות שטחיות שמצדיקות התנהגות שטחית כי הן לא יודעות אחרת. לא יכול להוסיף עוד לגביהן כי פשוט אין. ואני לא אומר מילה אחת על הטמטום במלחמת-פרים ועל הטיפשות באהבה לכך.
היה רגע שהבנתי שאני קורא תיאור מפורט של הדמות הראשית צוללת בתוך המים. בפעם השנייה שזה קרה, התייאשתי ונתתי לאכזבה להכנס לתוכי וקיבלתי אותה באהבה. הפרק האחרון היה כמעט עינוי להנביז.
ב"גבעות הירוקות של אפריקה" המינגווי מבקר את הסופרים האמריקאים ואחר כך "מפרק" את הביקורת ואומר שזאת בעצם לא אשמתם כל-כך. אלא באשמת המו"ל שלוחץ ובאשמת ההוא והזה. ובכך אני מרגיש שהוא הכשיר את הקרקע לעצמו ולספריו.
אין ספק שהוא יודע מדי פעם להפוך תמונות לאותיות, כמו כל עיתנואי טוב. אך כנראה שלא כל עיתונאי טוב יכול להיות סופר. אם אין לך מה לומר, פשוט אל תאמר.
ואם לדמות יש חולצת פולו לבנה, זה לא כלכך מעניין אותי אם זה לא מתקשר לעלילה בהמשך. הכי גרוע לסופר זה לחזור על עצמו.
אז אם זה ספריכם הראשון של המינגווי, אני לא ממליץ. אך אם אתם תולעי ספרים מתוסבכים כמוני, תמיד עדיף לקרוא ולדעת מאשר לא.
אני עכשיו באמצע "גן העדן" ולהפתעתי, הם עדיין שותים.
בכל אופן, אני לא אוותר ואמשיך לקרוא את השאר.
מקווה שאתאכזב פחות.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אירית פריד
(לפני 8 שנים)
ביקורת טובה מאוד.
מה לעשות שגם הטובים חוטאים. גם מי שנחשב, נגוע בחולשות . וזה הדין גם לגבי הסופרים . גם להם "מתפלק"... |
|
|
תאיר בן יוסף
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
חמדת- אני דווקא הבנתי שהם לא הכירו את רומרו עד שהגיעו לספרד אך לגביי תיאור התקופה כנראה שהצדק איתך. אני נותן את מילתי שאקרא את הספר שוב בגיל 30 ואז שוב כל 5 שנים. כי מניסיון אני יודע שכל שנה שעוברת אני מבין דברים קצת אחרת.
אך את הביקורת הנ"ל כתבתי כמו שאני עכשיו, בן 28. לכן אני עומד מאחוריי דבריי. ועדיין זאת רק דעתי באפסותי. ואם תשימי לב, לא הייתה המלצה לא לקרוא את הספר כלל, אלא ההפך. בכל אופן, אני מחבב אותך. יעל- אני חושב שהוא הקדיש מדי זמן למינימליזם וזה עיקר את התחושות שאנחנו מנסים לקבל. ראוי לציין שב"גבעות הירוקות של אפריקה" ברגעי הציד, הוא גורם לך לקוות שהוא יצליח לצוד, למרות שיכול להיות שאתה בכלל בן אדם שמתנגד לעניין. |
|
|
חמדת
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תאיר -הספר מתאר את תקופת חיו של המניגווי עם חבריו הגולים מארה"ב ומפריז שבאו לראות
את חברם הקרוב שהיה בתפקידו לוחם שברים. כל הספר הוא תיאור של אובדן דרך בזמן ההוא לדור ההוא האינטלקטואלי. אני אוהבת את ספריו של המינגווי אך ורק בשל סגנון כתיבתו שאף סופר עד היום לא מסוגל לכתוב כך. כתיבה רזה אבל יש מאחוריה הכל.ובאשר לנפיחות -אתה התחלת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מסכימה איתך לגבי הספר (וגם הסופר)
הוא יודע לכתוב אבל לטעמי משהו חסר בו. קראתי את רוב ספריו וסיפוריו ולא ממש נכבשתי. |
|
|
תאיר בן יוסף
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מחשבות- בכיף אך עדיין תקרא.
חמדת- ספרי לי מה פספסתי. בשביל זה כתבתי, כדי לעורר דיון. את יכולה לומר לי איפה אני טועה בצורה עניינית ולא לסכם את זה ב"מי שאינו אוהב שלא יתקרב" ודיבורים על נפיחות. ברצינות שאשמח לדעת מה פספסתי כדי לא לפספס בשאר ספריו. |
|
|
חמדת
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תאיר -חבל שאתה כותב בגסות שכזאת שאין לה שום קשר למציאות שעליה נכתב הספר
זכותך לא לאהוב מלחמת-פרים ולא לאהוב את אובדן הדרך בשתיית אלכוהול ,אבל אתה פספסת בגדול. מי שאינו אוהב את אופן וצורת כתיבתו של המינגווי שלא יתקרב אליה בכלל,אם אתה מחפש את "הזקן והים" בספרים אחרים שלו אתה טועה. אתה צריך לקרוא את המינגווי שתהייה בן 40 ולא ילד כפי שהנך כיום. המינגווי לא שווה את הנפיחה שלך והיא מסריחה למרחוק.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תודה על האזהרה.
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
