ביקורת ספרותית על החוזר בתשובה מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר מעולה

---

החוזר בתשובה – "דער בעל-תשובה" יצחק בשביס זינגר
שפת המקור של הספר היא יידיש. הוא פורסם בתחילה, כמו ספרים אחרים של יצחק בשביס בהמשכים בגיליונות עיתון היידיש הניו יורקי פֿאָרװערטס, זכייתו של הסופר הדגול ב 1978 בפרס נובל לספרות, באה לידי ביטוי בריבוי תרגומים של יצירותיו לשפות רבות. בהרבה מן המקרים אספו את הקטעים המודפסים בפֿאָרװערטס והשתמשו בהם כמקור לתרגומים, כך שלא מעט מקרים הם ראו אור למשל באנגלית לפני שהודפסו ביידיש.
לראשונה נחשפתי לספר זה בשנת 1985 וקראתיו כ "דער בעל-תשובה" ביידיש, בספר שראה אור בשנת 1974 בהוצאת י. ל. פרץ [שמשכנה אז היה ברחוב אלנבי 31 בתל אביב] הספר ביידיש שהוא בעל 156 עמודים הקסים אותי כבר אז, ואפילו שקלתי את האפשרות לתרגמו לעברית. ואז הסתבר לי שבנו של יצחק בשביס זינגר, ידידי, הסופר, ישראל זמיר עסוק היה כבר במלאכת התרגום והספר ראה אור בעברית ב 1986, שנה אחת לאחר שקראתיו ביידיש.
את עלילת הספר ניתן היה לרשום בשלושה עד ארבעה עמודים: יוסף שפירא, יהודי בעל אמצעים הגר בארה"ב, חי חיים חילוניים נעדרי מעצורים מוסריים, מתמכר לתענוגות שהמתירנות מאפשרת, נשוי לאישה משועממת שמחליטה להירשם ללימודי ספרות באוניברסיטה, הוא ממשיך באורך חיים זה עד לרגע שהוא מגלה שאשתו בוגדת בו עם הפרופסור שלה לספרות, ואם לא די בזה, הרי שגם פילגשו בוגדת בו. מאוכזב מדרך חייו הוא מחליט לחזור בתשובה, מוכר את רכושו עולה לישראל ומצטרף לעדה חרדית בירושלים.
ישאל מי שישאל "אם סיפור המעשה הוא כל כך קצר, במה ממלא בשביס זינגר 156 עמודים מודפסים בספר"? ובכן, זה בדיוק מה שהקסים אותי בספר זה – השקפותיו ודעותיו של בשביס במגוון רב של נושאים – מצאתי מעל 70 נושאים בהם דן הסופר בדרכו הייחודית, המובעות מפי גיבורי העלילה. מתוכם ריכזתי 25 נושאים בכרטסות שכל אחת מהן מילאתי במובאות ומראי מקום. מצאתי בעבודה זאת עיסוק מרתק והנה לפניכם מקבץ מתוך כרטסות אלו. כל שמובא בזאת הוא רק 'קמצוץ מזער', בחרתי במובאות שמצאו חן בעיניי בשל מקוריות הרעיונות, בשל הפרובוקטיביות, בשל הפיקנטריה, ואפילו בשל ייצר החטטנות שלנו כאנשים, בשר ודם.

מה אמר יצחק בשביס על: [מראי המקום מתייחסים לספר שהודפס ביידיש, את דעותיו אני כותב בשפתי אך זה תרגום שלי מהמקור ביידיש].

על חכמת הפסיכולוגיה והפסיכולוגים:
[61] "דבריהם פרועים, קביעותיהם טיפשיות, לדעתם תמיד האשם הוא באחר, למשל האבא היה קשוח מדי, נדבקים לחלום וממנו מנסים ללמוד על צרותיו של המטופל – כל מילה שם מלאה טיפשות... האדם המודרני המעוות מנסה לאנוס כל התנהלות טבעית, וכשזה לא מצליח לו הוא רץ מיד לפסיכואנליטיקאי"... [67] "השטן מעמיד אותנו תדיר בניסיון, זה אופיו, לעולם אינו מוותר, גם כאשר האדם על ערש דווי, בא אליו "בעל-דבר" לשכנעו כפירה ושמד. אמירה יהודית זאת, יש בה הבנת אדם יותר מבכל הכרכים הפרוידיאניים העבים...

על הפילוסופיה והפילוסופים:
[69] "קראה היא מאמר על ז'אן פול סרטר, הצרפתי מי שהוא 'בערך פילוסוף, בערך סופר, מי שהמציא את האקסיסטנציאליזם', מה הוא חושב לעצמו? כל כך לא ברור". [38] "קראתי את תולדות הפילוסופיה, ולמרות שאיני פילוסוף, ראיתי עד כמה שטותיות וחלשות כל התיאוריות שלהם... 'אנו לא יודעים ולא נוכל לדעת, מוחנו צר ולא נוצר לתפוס את הנצחיות'... האתיקה שלהם שוויה כשווי ביצה ריקה, חסרת ערך ולא חייבה אף אחד. ניתן להיות בקיא בכל הפילוסופיות ומנגד להיות נאצי..."

על הספרות והפרשנות הספרותית:
[15] "מה הועילה ההשכלה לצילה [אשתו הבוגדת]? למדה ספרות... כל מהות הלימוד היה לקחת איזשהו סופר גרוע, ולפרש בו פשטים שמעולם לא חלם עליהם... נו, ואותם 'סופרים טובים', האמנם טובים הם? מה כל כך חשוב באליוט או ג'וייס שקשקשו מליצות ריקות... דף אחד של "מסילת ישרים" יש בו יותר חכמה ופסיכולוגיה מכל שרבוטיהם..."

על השפה העברית המודרנית:
[89] "... שפה בה משתמשים לבניית אניות, מטוסים, לייצר תותחים, כדורים, פצצות, אינה לשון הקודש. העברית המודרנית אכלה את לשון הקודש העתיקה..."

על מהותם של מהפכנים ומהפכות ומוסר מהפכני כפול:
[20] [מדבר על בת של מאהבתו] אחת 'שתמיד נחוץ לה', ללא גבולות ועם חוצפה רבה, פעם נאסרה בגלל שנתפסה בחברה בה עשנו מריחואנה. הייתי חייב ליתן תשלום ערבות כדי שישחררוה, למדה סוציולוגיה, כיצד לעשות עולם טוב יותר, בעצמם הם טינפו את העולם ברפש חזירים ולכן הפכו למומחים כיצד להצילו" [22] "כשההמונים מתעייפים מלשאת במשא, אין הם מבחינים עוד בין אשם לזכאי, הורגים ושורפים ועושים ככל שרק רוצים – זאת היא מהפיכה" [23] "רבים מאותם יהודים אדומים שאיימו עלי בתליה, נמצאו בעצמם מתים או נמקים בבתי כלא סובייטיים ומעונים במחנותיו של סטלין". [23] "כאן בארה"ב תהיה מהפיכה שונה, כאן ידעו ההמונים מיהו ידיד ומיהו שונא, אך אם בכל זאת יעשו טעות, אין בכך אסון, טעויות נעשות בכל המהפכות"... "כבר אז ראיתי שאני מפרנס לא רק את ליזה [המאהבת] כי אם גם את בתה ואת השייגעץ שלה שהבטיח לי להרגני כאשר ההמונים ייעורו למהפכה"... "הבחורה חיה לעיני אימה עם אותו שייגעץ, התחבקו, התנשקו ואהבו, ודיברו בחיבה רבה בנוגע לכל סוגי הטרוריסטים"...

על מקור כל הצרות בעולם:
[17] הוא מדבר על אשתו הנהנית מאד בהצגות בהן אישה מרמה את בעלה, כיצד היא מתמוגגת מכל ניבול פה במחזות בהן הבעל, אב הילדים, המפרנס, הוא תמיד אידיוט, המאהב תמיד חכם, ולמה שלא יהיה כזה? הן הוא מקבל הכל בחינם... "הרגשתי שמשהו כאן אינו כשורה, אותו לגלוג על ערכי משפחה חייב להוביל להפקרות, לחורבן, אי שם ידעתי שהבולשביזם, ההיטלריזם וכל הצרות באות מביטול יחס כלפי עשרת הדברות..."

על מוסד הנישואין:
[77] "כל מוסד הנישואין מיושן, עבר זמנו, איך ניתן לעשות חוזה שנאהב האחד את השני כל החיים? העולם הולך קדימה, אנשים חיים עם מדע ולא עם מסורת בת אלפי שנים"... [131] "כשהאדם המודרני מתחתן, במיוחד באמריקה, נופל הוא לתוך מאורת צפעונים, החתונה לאדם המודרני היא מעין התאבדות: עבור חיוך שפל, עבור נקבה שהרבה גברים כבר קיבלוה בחינם משלם אותו גבר, לא רק בחופש שלו, גם בחייו ובבריאותו".

על היחסים שבינו לבינה – ועל כוחה העצום של המשיכה המינית:
[34] "גבר שחי עם מספר נשים נעשה מומחה לשקרים... קיים כלל האומר שאותם שמשקרים לאחרים משקרים גם לעצמם..."
[18] "ליזה הייתה המאהבת שלי, והיות שידעה שאני גביר, החלה למצוץ ממני כסף. שילמתי את שכר הדירה שלה, לקחתיה למסעדות, תיאטראות, נחוצות היו לה שמלות, רהיטים, מה לא? ויתרה על משרתה, נדרשה לדירה גדולה יותר. כל כמה שלא נתתי לה, העירה לי שאין זה מספיק. היא הייתה 'אחת שנחוץ לה' וכלל הוא שאותם שלוקחים מאחרים לעולם אין להם די".

[69] הגיבור נמצא במטוס לישראל כחוזר בתשובה. לידו מתיישבת אישה יפה הוא שוגה בהרהורי חרטה... "השטן שבתוכי אומר, 'אפילו אם הרמח"ל היה יושב כאן, אפשר שהיו לו מחשבות זרות... מפיצה היא ריח בשמים, שוקולד ועוד משהו שמגרה את אפו של הגבר. אני קורא על פרישות וקדושה ובפינת מוחי מדמיין איך לסגור היכרות וכשנגיע לרומא ללכת אתה למלון..."

[73] "מזמן הבחנתי שהדברנות אצל המין הנשי היא תאווה חזקה, אפשר עוד יותר חזקה מסקס".

[99] "פגשתי גברת, ישבנו בקפה, ואני כיבדתי אותה בליקר, עוגה וקקאו. היא החלה לספר לי סודות מחדר השינה ואמר, האקלים פה הוא שכזה שאצל גברים רבים נעלם היצר הסקסואלי, בעיקר בחמסינים בישראל, אבל נשים מנגד מתכווצות מתאווה. אז מה עושים שאלתי, או, מוצאים כבר עצה ענתה לי, והגברת חייכה מן חיוך פיקח ומתוק ומלא פיתוי, נראה שמצאה כבר עצה..."

[154] כשגבר הולך למיטה עם נקבה, אז למעשה הוא הולך למיטה עם כל מאהביה, לכן יש כל כך הרבה הומוסקסואלים... הגבר תמיד רוצה להצטיין בסקס היות שהוא יודע ששותפתו משווה אותו עם אחרים... מכאן גם באה האימפוטנציה ממנה סובלים רבים, כי הם ערבבו מין עם שוק תחרותי. גבר של ימינו משכנע את עצמו שהוא הברייה הגדולה והמוצלחת ביותר במיטה, שקזנובה בהשוואה אליו אינו יותר מדרדק של חדר, הוא מנסה לשכנע בכך גם את הנקבה... אולם... היא יודעת טוב יותר.... הוא חושב, אבל היא יודעת!!!"

[132] "את הגברות בכל העולם יכול אתה לקבל בעבור כרטיס למחזה, עבור נסיעת טיול לכפר או אפילו בחינם..."

[133] נזכרתי באמי ובסבתי. כל מה שהשטן דיבר באשר לנשים לא נגע כלל לאותן נשים. הן לא בגדו בסבינו, הן עזרו בפרנסה, הן היו הכל, מפרנסות, אימהות... אבי יכול היה לנסוע לשנים מהבית ולא לדאוג שגבר זר יתפוס את מקומו. נשים נעשו לפעמים עגונות בגיל צעיר ומעולם לא חטאו עם אחר. אימהותינו וסבותינו נשאו בעול תורה, פרנסה, חינוך ובהכל הכל, היו צדקניות ולא היו צריכות לדאוג לאורגזמה שלהן..."

[137] "פתאום ראיתי את מעלותיה: את האלגנטיות שלה, יכולת התפיסה, הכישרון לבוא לקראת גבר ולעורר בו עוד חשק. אפילו הזונות לא נראו לי פתאום כל כך נורא, זה הכל חלק מהמשחק הסקסואלי הגדול של הדרמה התמידית שבינו לבינה..."

[יש בידי בנושא זה עוד עשרות מובאות אבל תקצר היריעה מלהביא את כולן בסקירה אחת, הדבר מתאים יותר למחקר].


על האלוהים:
[7-8] תיאור הכותל המערבי – "קבצנים שלחו ידיהם לנדבות, אחדים אפילו התמקחו עם הנותנים, הריבונו של עולם עשה כאן ביזנס עשרים וארבע שעות ביממה" [21] "לשם מה נחוצות כל כך הרבה ישיבות, ומה עזרו הישיבות כשהיטלר לקח לידיו את השלטון, היכן היה הריבונו של עולם כששרפו את תורתו וכפו על אותם שלמדו אותה לחפור את קבריהם הם?" [81] "החומש הבטיח לנו יהודים, שלאן שרק נגורש, יאספנו אלוהים ויחזירנו לארץ שהבטיח לאבותינו. כן, אלוהים עמד בדיבורו, אך את מי אסף? הוא סילק חטא ואסף בחזרה זבל..."

על הגלות ועל ההתבוללות:
[90] "מה היה קורה לנו היהודים אם לא היינו עוברים את תהליך הגלות? היינו מיד [בימים הקדומים] מתערבבים בגויים, ואז לא רק שהיינו מפורדים ומפוזרים פיזית, כי אם גם נטולי מולדת לנצח [משמע שהגלות אחדה אותנו]. חלקם של הנאצים, מוצאם מיהודים שהלכו לשמד בזמן מנדלסון, רק כפסע מהתבוללות לשמד ולא יותר מדור או שניים לשנאת ישראל" [91-92] "אותם האומרים שהגלות הייתה כישלון לא עושים לעצמם דין וחשבון שאפילו מנקודת ההשקפה של משה רבנו, ארץ ישראל הייתה כישלון, מיד הופיעו אלילים בקודש, כמעט על כל מלך נאמר 'ויעש הרע בעיני השם', יהודים אפילו שכחו את התורה, כך שהיו צריכים לגלותה מחדש בתקופת יאשיהו"

על יחסו לעיתונות:
[39-40] "מצאתי בעיתונות את כל מה שרציתי לברוח ממנו: המלחמות, מהפיכות, רציחות, מעשי אונס, הבטחות ציניות של פוליטיקאים, שפלות כותבי מאמרים, התפעלות מטופשת מספרים טיפשיים והצגות וסרטי קולנוע אידיוטיים – דפי העיתון שירתו את כל סוגי העבודה הזרה, ומדי בוקר ירקו את כל 'האמת' בפניך, לדברי העיתון די יהיה שייבחר נשיא זה או אחר שהעיתון ממליץ, ושתתבצע הרפורמה ההיא... והכל יהיה טוב ויפה, אפילו דף מודעות וכתבות האבל נראה בעיתון משהו אופטימי. כתבו שם מה שהמתים עשו, הראו את תמונותיהם, באחד הימים כתבו על מפיק תיאטרון. מנו את כל הפקותיו, את כל הזונות שהעלה על הבימה, אפילו הזכירו שהוא אהב 'סטייק'... לכך שמת צעיר כל כך היה רק ערך אינפורמטיבי צדדי, מה שבאמת חשוב היה שהוא צבר הון, אותו הותיר לאשתו הרביעית או החמישית..."

על היהודים ועיסוקם באיסוף תרומות [שנור]:
[111] לא אחת חשבתי לעצמי: אנו עם קטן, חציו נרצח, בין השורדים שורות מחלוקות וריחוק, לפעמים נראה היה לי שאם היהודים בארץ ישראל לא היו נזקקים לעזרת היהודים האמריקאים, הרי שאז היו הם בכלל יורקים עליהם..."

על יהודים דתיים וחרדים:
[69] "הם שמכונים יהודים דתיים – הקוזקים של האלוהים..."
[92] "היהודי הגיע למדרגה העליונה רק ב 500 השנים האחרונות: התנ"ך היווה התחלה גדולה, אך יהודי התנ"ך היו 'גויים למחצה'. המשנה עשתה צעד ענק קדימה, הגמרה הלכה עוד קדימה, ר' יוסף הגלילי עוד אכל עוף בחמאה, היו נחוצים עוד הרבה שנים עד שיבוא אר"י קדוש, הבעל שם, הגאון הווילנאי, המגיד מקוזשניצר, החוזה מלובלין ובזמנו גם החפץ חיים ואחרים. אותם שמבקשים ורוצים להחזיר את היהודים לתנ"ך מבקשים להפיל את הבניין היהודי ולהשאיר רק את היסודות"...

על השקפתו בעניין אכילת בשר:
[41] "האופן בו האדם מתנהג לברואי אל אחרים עושה לצחוק את כל האידאלים, את כל מה שמכונה הומניזם, כדי שאותו זולל וסובא יוכל לאכול בשר חזיר, יש צורך לגדל את היצור, אחר כך להובילו למות, לשחוט, לענות ולבשל במים רותחים... הזולל לא חושב בשבתו לשולחן שהנאכל שילם בייסורים ומוות כדי שהלה יוכל לטעום חתיכה מגופו... ביחסו לחיות הרי כל אדם הוא נאצי. ובחיות קיים טרבלינקה תמידי..."

לסיכום: הכתוב דלעיל הינו רק טעימה 'מהסעודה' של הדעות והרעיונות המובאים בספר זה, חלקם כנראה חלחלו במוחו הקודח של הסופר הדגול, וחלקם אולי נכתבו במתכוון כדי להראות הלכי דעת של גיבוריו בפאזות שונות של חייהם, למשל, גיבור הספר שפירא לפני שחזר בתשובה ולאחר שחזר בתשובה. לכן לא פעם מובעות דעות הסותרות ומנוגדות ואף צהובות האחת לאחרת.
ממליץ מכל לב לקרוא את הספר, גם לאחר שנים תיזכרו באיזושהי דעה המובעת בו, כשהתנאים המתאימים לה יבשילו פתאום.
תודה על שקראתם.
ישראל אפרים בר-און - פרוייקה

» ביקורות נוספות של פרוייקה
» ביקורות נוספות על החוזר בתשובה