ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 11 בדצמבר, 2016
ע"י פרל
ע"י פרל
"אין בהיסטוריה "לקחים" לקציני צבא. אולם היא מהווה הקשר עשיר להבנת התופעה האיומה, שהייתה, עודנה ותישאר המלחמה. החוויות שמספק בעקיפין חקר העבר, מאפשרות לעוסקים בלחימה לראות דפוסי פעולה מוכרים ולפתח במהירות רבה יותר פתרונות פוטנציאליים לבעיות טקטיות ומבצעיות" (עמוד 56).
"העבר כפתח דבר" בעריכת וליאמסון מארי וריצ´רד הארט סינרייך (הוצאת מודן ומשרד הביטחון, 2014), עוסק בחשיבות לימוד ההיסטוריה בכדי להתכונן לאתגרי העתיד. ויליאמסון מארי הוא להיסטוריה צבאית של אירופה באוניברסיטת מדינת אוהיו ועמית בכיר במכון למחקרי ביטחון אשר כתב וערך ספרים רבים בתחום ההיסטוריה הצבאית. ריצ´רד הארט סינרייך ניהל את בית הספר ללימודים צבאיים מתקדמים של צבא היבשה האמריקני. הוא כתב וערך ספרים רבים בתחום ההגות הצבאית. הספר הינו אסופת מאמרים העוסקים בחשיבות לימוד העבר. הספר העבר כפתח דבר מדגיש את השימושיות שיש בלימוד העבר לפיתוח האסטרטגיות הצבאיות בהווה. תיאור החשיבות שיש ללימוד ההיסטוריה הצבאית נעשה תוך הבהרת האתגר של התאמת הלקחים הנלמדים מן העבר לצרכים בהווה. קובץ המאמרים הזה שנכתב על־ידי חוקרים מן האקדמיה, כמו גם קציני צבא בריטים ואמריקנים מציג את מכלול הסיבות שבגינן אין לנטוש את לימדו העבר כמפתח להתכוננות נכונה לאתגרי העתיד.
לדידי, בלט בספר מאמרו של הגנרל פול ק' ון ריפר, יוצא חיל הנחתים האמריקני, שדן ב"חשיבותה של ההיסטוריה הצבאית למקצוע הצבאי" (עמוד 5). ון ריפר, קצין צבא חדשני, יצירתי ואסטרטג מרשים מתאר כיצד "בשנת 1956, כאשר התגייסתי לחיל הנחתים של ארצות הברית, שם הבא האמריקני דגש מועט על חינוך מקצועי. תכניות הלימודים המפותחות היטב –שחלק גדול מהן הושתת על לימוד ההיסטוריה – אשר היטיבו כל-כך לשרת את המפקדים שבמלחמת העולם השנייה, כבר לא היו קיימות" (עמוד 50).
לפיכך נדרש ון ריפר לתור אחר הידע לבדו. הספר הראשון שרכש, "אנשים מול אש" מאת ס.ל.א מרשל, בו הסיק המחבר מסקנות אודות חשיבות האש בעבור חיל הרגלים, השפיע עליו רבות. קראתי את הספר והוא אכן חשוב ורלוונטי גם כיום. "במהלך שלושים השנים הבאות עשיתי לי הרגל לשוב לספר זה לאחר כל קרב שחוויתי. בכל פעם, הגעתי לאותה המסקנה. למחבר-היסטוריון הזה הייתה הבנה יוצאת דופן של הקרב הקרוב, והוא כתב על תובנותיו באופן ברור ותמציתי יותר מכל מחבר אחר לפניו או אחריו" (עמוד 55). ספר אחר שרכש בשם "מלחמה מסוג זה" מאת ט"ר פהרנבך לימד אותו אודות המחיר ששילמו יחידות אמריקניות שלא היו מוכנות כראוי ללחימה בעת מלחמת קוריאה. ון ריפר כותב שהפסקה החביבה עליו מתוך הספר "בשנת 1950, קצין בחיל הנחתים היה עדיין קצין, וסמל התנהג כפי שהתנהגו סמלים טובים מאז ימי יוליוס קיסר, כשהם מצפים לכך שלא יהיה 'שטויות' ואינם מאפשרים אותן. ומפקדי חיל הנחתים לא שכחו מעולם את משימתם העיקרית – והיחידה – והיא, להילחם" (עמוד 53).
רק כאשר מילא תפקידים בכירים הצליח לשנות את שיטת הלימוד השגויה הזו ולהטמיע ערכים של לימוד ההיסטוריה בקרב קציניו. דוגמה לכישרונו כאסטרטג ניתן לראות באופן שבו פעל בתרגיל אתגר המילניום בשנת 2002. התרגיל דימה לחימה של "הצי הכחול", האמריקני, נגד "הצי האדום" המזרח תיכוני (שדמה פחות או יותר, לציים של עיראק ואיראן באותה עת). ון ריפר, אשר גויס לשירות מילואים כמפקד "הצי האדום". הכוח בפיקודו הצליח כבר בימים הראשונים של אתגר המילניום לשגר כמות מאסיבית של טילי קרקע-ים וים-ים נגד ספינות המלחמה האמריקאיות, בהן נושאות מטוסים ובסופו של דבר הטביע לא פחות מ-13 ספינות. ון ריפר התמודד מול האיומים הימיים כאשר שלח סירות קטנות (כדוגמת סירות דיג או סירות גומי) לאזור של ספינות מלחמה מהכוח הכחול, וביצע התקפות קונבנציונליות והתאבדותיות כנגד כלי השיט. פעולה מוצלחת נוספת של ון ריפר הייתה שליחת שליחים על אופנועים ליעדיהם על מנת למנוע מהכוח הכחול לנטר מסרים אלקטרוניים למיניהם. כלומר – שליחים אנושיים במסווה של אזרחים. בשל הצלחת הכוח בפיקודו הכתיבו מנהלי התרגיל לגנרל ון ריפר כללי משחק חדשים במטרה לרסן את יכולותיו והוא עזב אותו במחאה ומתח עליו ביקורת בתקשורת.
שאר המאמרים בספר זהים באיכותם למאמר זה וחשוב לא פחות. מומלץ בחום רב!!!
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
דני בר
(לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
נראה לי שהביקורת שלך היא מהות הספר והיא החובה ללמוד מן העבר.
עושה רושם שזה לא ספר קל לקריאה. אז תודה! |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת