מכירים את זה כשאתם קוראים לפני השינה וצריכים לקום ממש מוקדם אז אתם מבטיחים לעצמכם "עוד חצי שעה ולישון!"
ובפעם הבאה שאתם מרימים את הראש לשעון כבר עברו 40 דקות!
ו"נו... עוד 10 דקות... וזהו זהו זהו!"
ואז עוברת עוד חצי שעה! ואז כבר 1:30 בלילה! כשצריך לקום ב6:00
ואז.. "רק עד סוף העמוד" וכבר 3:00 בלילה..
ברגע זה אתם מבינים.. שזהו..זה כבר מעבר לשליטה עצמית..
ורק שזה יגמר זה יגמר... ותזכו בחיים שלכם בחזרה..?

התאהבתי, התאהבתי מכל הלב..

עם דמעות בעיניים אני נפרדת ממסע של 5 שנים מדהימות בין דפים, ימים, הרים, יערות והרפתקאות קסומות.
מרחתי את 9 הספרים האלו כמה שיכולתי כדי שלא יגמר..
והאחרון שבהם,.. ספר של 727 עמודים נגמר בשבוע!

ללא ספק, זו היא רובין הוב במלוא הדרה

יש לה פשוט כישרון עצום,
הדמויות שלה פשוט מדהימות כל אחת מהן כתובה בצורה כל כך אמיתית
עם חוויות וכאבים ושמחות משלה ואופי וצבעים שייחודיים רק לה,
הדמויות עשירות, הכתיבה מעולה, הספר סוחף בצורה בלתי רגילה, מפתיע ומרגש..
בשום רגע לא צפיתי נכון את מה שעומד לקרות, הדימיון המדהים שלה פשוט יצר, יצירת מופת.

עברתי 5 שנים עם פיץ אביר
נלחמתי, פחדתי, התרגשתי, הרגשתי, נקשרתי, בכיתי, ננטשתי, צחקתי, התאהבתי..התאהבתי בו מכל הלב,
עוד לא פגשתי בין הדפים גיבור כמוהו
ועדין איפשהו תמונה בי התקווה למצוא עוד אחד
שיסחוף אותי אל מעבר לחלומות בהקיץ אל דמיונות אל עולמות קסומים...
כמו שפיץ עשה..

אוו.. והליצן.. או.. הליצן... איזה אושר, התמוגגות, רק גאונות יכולה ליצור דמות כמוהו!


ואני פשוט לא מאמינה שזה נגמר...
ולמרות שרציתי סוף אחר,
"אני מרוצה" היו המילים האחרונות של פיץ, שחתמו את סיומו של הספר..
את סיומה של ההרפתקה הקסומה הזאת,
שווה כל רגע של השקעה וכל דקה ושניה של קריאה...
עכשיו רק נשאר לתפור את החור בלב..
וכן עם כל העצב.. והתפרים בלב כשכל כך קשה להגיע ל -סוף-
אתה מבין כמה טוב זה עשה לך..


אני מרוצה



ולשיפור קל... אבל חשוב!
ההגהה של הספר מציקה בעין!
זה כמו לראות יהלום מושלם עם כתם
וכמו יהלומים, שצריכים לזרוח ולהבריק ככה גם הדפים השורות המילים והאותיות, זו יצירת מופת! בחייאת...
למרות שזה לא הרס לי את החוויה..

מספר טוב צריך להחלים.


הביקורת הקודמת שלי על ספר של הוב היה בסיומה של טרילוגיית הרואים למרחק. ןכן, די איבדתי את עצמי שם.

זה קשה.
זה באמת נורא נורא קשה.
מאיפה להתחיל? מאיפה להתחיל את הרושם שהותירה הסדרה הזו עלי? איך לתאר את הרגשות שלי?

אי אפשר. פשוט בלתי אפשרי.
מזה הרבה זמן, ספר הצליח לגרום לי לבכות.
וזה, לא סתם דמעה בודדת, אלא יותר.

ואני יושבת כאן מול המחשב, אצבעותי על המקלדת, ופשוט לא יודעת מה לכתוב,
כי אני ריקה,
ריקה מהדבר שמילא אותי עד לפני זמן קצר.

לא סתם קראתי את הספרים. לא סתם ליוויתי את פיץ.
אני הייתי פיץ.
אני הייתי בכאבו.
חוויתי את רגשותיו.

החותם שהותיר בי הספר הזה עמוק.
משאיר לי חומר למחשבה גם שבוע ויותר מאז סיימתי אותו.
הכתיבה מדהימה.
העלילה מופלאה.
מעבר למילים שלי, הדלות גם ככה.

וזהו.

זהירות ספויילר -
מי שלא קרא את הספר עדיין שלא יקרא את הביקורת !!

סיימתי את הספר היום בבוקר ברגשות מעורבים ,
מצד אחד אני שמחה שסיימתי לקרוא על מעלליו של פיץ אביר הרואה למרחק
ומצד שני זה אומר שסיימתי לקרוא על מעלליו של פיץ אביר הרואה למרחק !!

אני יכולה לומר באמת ובתמים שסדרת הספרים הנ"ל היא אחת מהיפות שקראתי .

הדמות של הליצן כלכך טראגית והדרך שבה הוא מוכן להקריב את הכל למען פיץ רק גורמת לקוראים להימשך לעולם שלו עוד יותר .
הדמות של הליצן -לדעתי היא דמות גאונית להציג כלכך הרבה רבדים שלו , וכלכך הרבה פנים .
בסופו של דבר אתה שואף שהליצן יהיה מאושר ויזכה להגשים את החלום שלו גם אם זה אומר סופו .

הספר מסתיים במילים אני מרוצה - אני חושבת שסוף סוף פיץ מצא את המקום שלו בעולם , בין אם זה מולי , וילדיו של בוריך ובין אם זה בתפקיד שהוא משחק עבור שושלת הרואים למרחק .

אני מקנאה באהבה של הליצן לפיץ ומרגישה צער עמוק כי הם צריכים להיפרד , הליצן הוא חלק מהותי מהקיום של פיץ הוא הכתיב את מהלך החיים של פיץ במשך תקופה כה ארוכה עד למותו של עצמו .
מה שחשוב לדעתי זה השינוי שפיץ עבר בספר , הוא קיבל על עצמו את המשמעות של היותו הזרז ולמעשה אפילו רימה את המוות והציל את הליצן מגורלו .
אחרי הכל הוא הזרז , הוא זה שמשנה את העתיד.

מה עוד אני יכולה לכתוב על הספר ?
אני יודעת שאני אקרא את כל הסדרת ספרים עוד מאות פעמים ובכל פעם אני אוהב את מחדש את פיץ אביר
אני אתאהב בליצן
אני אוהב מאוד את אמת ואבכה על גורלו
אני אבכה על כל הכאבים והפחדים של פיץ
אני אשנא את הדר
אני אתאבל על מותו של עיני לילה.
ויכאב על סופו של בוריך .
אני אשמח באושרו של נאמן
אני אקווה בסתר שפיץ יקשר מחדש אולי אפילו לגילי .
ואהיה גאה בשושלת הרואים למרחק !


אני חיייבת להוריד את הכובע בפני הסופרת - הספרים האלה באמת האהובים עלי ביותר

אני פשוט נהנתי להיכנס לעולם שלהם ,
הייתי רוצה שיהיה לי את הדם העתיק בעצמי :)

וזהו אני אסיים במילים : אני מרוצה !!!!

ואוו.
טוב אני... speechless....><
אני עדיין מעכלת, עדיין מעכלת....
אז.. סיימתי את הספר ב2 בלילה אתמול(כבר הזכרתי שאני קמה בחמש ארבעים כדי להתארגן לעבודה..? אוח.)
אני עדין המומה, נרעשת, אבל יש גם תחושה אחרת, תחושה של השלמה.
כן אני יודעת זה לא הספר האחרון בעלילותיו של פיץ למרות שזה מרגיש ככה(ואני לא רוצה שיהיה ככה!! אבל אני יודעת שיש את הספר החדש "הרוצח של הליצן" ובדיוק התחלתי אותו היום - רצתי אחרי העבודה, זרקתי את התיק שלי וקפצתי למיטה כדי להתחיל לקרוא אותו, מודה באשמה.)
הסוף היה יפה כלכך, אבל גם מהול בעצב, הספר הותיר טעם מר מתוק, כמו שכתבתי מקודם, בעיקר תחושה של השלמה עצמית. אני לא אקלקל עכשיו בספוילרים אל דאגה ידידיי קוראי הספרים.
הביקורת שלי תתייחס לסדרה כולה, ולמעשה ל2 הטרילוגיות המדהימות האלה שרק לפני חודשיים התוודעתי אליהן(ראו בביקורת הראשונה שלי, באוגוסט התחלתי לקרוא ברוסיה את הספר ה1 אחרי שקניתי אותו בנתב"ג) כל אחד בנוי באופן מרתק, שזור בפרטים, עלילה מותחת, קסם ופיץ.. הו פיץ היקר שלי, הנפש התאומה שלי, כפי שציינתי בביקורת הראשונה שיש לנו הרבה במשותף, הרגשתי שאני מכירה אותו כה טוב ואם זאת גם חושפת בו צדדים חדשים, וגם כשחזיתי בהתבגרותו, בכל פעם שפתחתי ספר חשתי שאני מבקרת ידיד וותיק, פיץ היקר והמסכן, אבל גם לא מסכן במובנים מסוימים.
אני כבר מאוהבת בסדרה הזאת, היא נכנסת לטופ 3 של 3 סדרות הספרים האהובות עליי (והם- "שיר של אש ושל קרח", "שם הרוח", ועכשיו גם הספרים האלו.)
אני ממליצה בחום לקרוא את הסדרה הזאת, להיכנס לעולם מרתק ואמיתי כמו שהוא דמיוני, אם כל האנושיות שעוטפת אותו, המצבים והרגעים המגוונים הקשים/יפים שהדמויות עוברות, דמויות עמוקות ומסקרנות.
טוב, אני מרגישה שחפרתי יותר מידי, אנא תסלחו לי על כך, אני מזל דגים, אני אוהבת לומר שמזל דגים מופנם וביישן בדיבור אבל חופר בכתיבה(דגים נוספים מוכנים להעיד על כך)
אני חושבת שהביקורת שאני כותבת פה מיועדת בעיקר לאלה שכבר קראו את הסדרה, כי אלה שלא מן הסתם יבדקו קודם את הספר הראשון.
אני לא יודעת מה אני יכולה להוסיף חוץ מדבר אחד:
פיץ אני אוהבת אותך!
ובנימה זו אסיים את הביקורת שלי.
~הברונית מהרי המזרח~

בחיים שלי לא נקשרתי לספר כמו שנקשרתי לזה.
הספר הזה היה ממש מדהים!
איכשהוא מאצתי את עצמי ער כל הלילה רק בשביל לקרוא אתו.
רובין הוב ממש מדהימה.

מה אפשר באמת לכתוב על ספר, ובמיוחד על דמות שמקמטת לך את הלב ככה?
פיץ-אביר הרואה למרחק. איזה איש, איזה גבר, איזו דמות.
הסדרות של רובין הוב הן מהסדרות הטובות ביותר שקראתי, עומדות בכבוד באותה שורה עם הארי פוטר ועם ששאו"ק.
עולם מומלץ בחום.

ווווואווו....
פשוט ווואוווו.....O.O
אין לי מילים!
הספר (וכל שתי התרילוגיות) פשוט מדהימים!
בשלבים מסויימים בסדרה חשבתי לעצמי "כמה כבר אפשר להיתעלל באדם אחד?!" אבל הסוף, הוא שווה את הכל, שווה לקרוא את כל הדברים שנוראיים שקראו לפיץ רק בשביל להגיע לסוף המתוק הזה.
אומנם העניין עם הליצן נותר לא פתור בעיניי, אך אני חושבת כי זו הסיומת הכי טובה שאפשר למצוא לנושא הזה.
דבר נוסף שהתריד אותי הוא ההגעה של הספר, הם ללא ספק עשו עבודה כושלת למדי בנושא זה אך התרגום לא מעיב על הספר למרות הכל.

מומלץ בחום! :) קריאה מהנה!

"זה הספר האחרון, את פשוט לא יכולה!"
"אבל זה מגוחך! למה לא לקרוא?"
"זה יסתיים מהר מידי"
"אבל המתח!!"
"אבל הסוף, כל כך קרוב עד שאפשר לראות את כל חייך עוברים לפנייך!"

שני קולות שעומדים לי בראש ומשוחחים ביניהם. בסוף החלטתי "מספיק, אני רק דוחה את הקץ. בואו פשוט... נגמור עם זה וזהו" קולי נשבר, דמעה מוצאת את דרכה במורד לחיי.

אני חיה את העכשיו, הזמן שמתמשך עד לאין סוף. יום שבת ופה חצי פתוח, התנדנדות קדימה ואחורה, הבפנים של הגוף שלי קורס, הומאוזטזיס יוצא משליטה. חיי אינם חיים עוד!

ואז זה נגמר.

אני מרוצה.

?

ספר מדהים! רובין השתפרה בכתיבה יותר מספר לספר. וזה האחרון הטוב ביותר!היה שווה להתאמץ ולקרוא את כל הסידרה רק כדי להגיע אליו.
הספר הוא אחד הספרים העבים ביותר שקראתי, אבל לא הצלחתי להינתק ממנו עד המילה האחרונה, כשהשעה היא אחרי ארבע וחצי לפנות בוקר.