ספרו השני של פיני גורפיל (הראשון הוא "נקודת מגוז" המצוין) כולל גם הוא מגוון שירים שמצריכים ידע עשיר בשפה ויכולת ריכוז בלתי מבוטלת, דבר שבעיניי רק מוסיף לערכם ולהנאה מקריאתם. גילוי נאות – אני מכירה את המחבר ואת תהליכי הכתיבה שלו, ועדיין, קריאת המוצר המוגמר מהווה בעיניי הנאה שלמה וחוויה חדשה לחלוטין. השירים לעולם אינם פשוטים ופעמים רבות מצריכים קריאה חוזרת (לפעמים יותר מאחת), וכל קריאה מגלה רבדים נוספים על אלה שנמצאו בקריאה הקודמת. הבנתי בשירה מוגבלת אך לטעמי השירים בספר, גם הקודרים שבהם (וכאלה יש לא מעט) יפים מאוד, וחלקם נוגעים מאוד ללב. אחד העצובים והאהובים עלי הוא "מילים נרדפות", והחלק החביב עלי בו הוא:
"אֲנִי בּוֹכָה עַל הַיָּמִים.
הָרֶגַע הָרַךְ בּוֹ נִתְבַּרָכְתִּי.
מָה יֹאמַר לִי הָרֶגַע הַזֶּה. מָה יֹאמַר.
אֲנִי בּוֹכָה
כְּשֶׁחוֹלָם הַתָּרֹג שֶׁל הַיָּמִים דּוֹמֵם.
דּוּמִיָּה מְדֻמְיֶּנֶת.
מִלְמַלְתִּי יַמִּים הִתְכַּוַּנְתִּי יָּמִים. אַהֲבָה.
מִי צָרִיךְ אוֹתָהּ רָפָה וּמִתְאֲפַרְפֶּרֶת."
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
