אני לא מאמינה שאשכרה סיימתי את ספר הנוראי הזה.
חברה המליצה לי עליו בצבא, ועכשיו היא חייבת לי את השעות המבוזבזות שהלכו על הספר הזה.
הוא כל כך כרוע שחבל לי אפילו לבזבז מילים בלהסביר למה.
פשוט תעשו לעצמכם טובה ותתרחקו ממנו.

דעה לא פופולרית:

אומרים על הספר הזה ש"גם הציניקנים הכי גדולים לא יוכלו לעצור את הדמעות".
אז וואלה, לא נכון.
בסה"כ סיפור נחמד ולא יותר, שאם תשאלו אותי מוערך יתר על המידה ללא כל סיבה נראית לעין.
הדמות של לו היא באמת כיפית וצבעונית מאוד, ובגלל שהיא כזאת היא גורמת לקורא לחבב את הדמות של ויל דרך נקודת מבטה.
מעבר לזה שהסיפור מקורי ולא שגרתי, הספר לא הצליח לסחוף אותי ובטח שלא להוציא ממני דמעה-
ואני אחת שמיררה בבכי בסוף של "אשמת הכוכבים" או אפילו ב"הארי פוטר" (כלומר- ציניקנית גדולה אני לא)

לסיכום, ספר נחמד לחובבי רומנים שאין להם רומן אחר בהישג יד.
חביב אבל לא שווה את כל הרעש והצלצולים שיש סביבו.

"למה אתה מצווה לאהוב אותך ועושה הכל כדי שאשנא אותך?"
נגע בי במיוחד...

ספר מקורי ומרגש שמציג את השואה מנקודת מבט אחרת לחלוטין,
מבלי לוותר על הזהות והמסורת היהודית.

מקסים ומומלץ לסופי שבוע רגועים :)

אין לי הרבה מה להגיד, ספר קליל וכיפי שחלק יאהבו וחלק יאהבו לשנוא.
אני אהבתי.

לא מתביישת להגיד: אהבתי את הספר הזה. אפילו מאוד.

נתקלתי בו בפעם הראשונה בחנות ספרים בחו"ל כשחיפשתי ספר לטיסה חזרה, שמעתי עליו הרבה לפני והחלטתי לנסות.
הספר הזה הוא קודם כל רומן ורק אחר כך ספר אירוטי. הסיפור של אנסטסיה וכריסטיאן מרגש וסוחף, ואם תשאלו אותי
הספרים הבאים יותר טובים מהספר הראשון.
הספר הזה הוא מאין ספר היכרות לדמויות ולסיפור שיבוא אחר כך...
כריסטיאן חושב שהוא חסר לב ואז באה אנה ומטלטלת את כל העולם שלו, בדיוק כמו שהוא בא ומטלטל את העולם שלה.

לפי מה שהבנתי התרגום לעברית נוראי, ויכול להיות שבגלל שקראתי את הסדרה באנגלית אהבתי אותה כל כך.
אני ממליצה לכל מי שהאנגלית שלו ברמה טובה שיקרא בשפת המקור ולא בעברית כי התרגום יכול להרוס.

יש לי נטייה לא לאהוב את הספרים השלישיים בטרילוגיות.
לא יודעת למה, הם תמיד מאכזבים אותי ונותנים לי תחושה שאפשר היה לוותר עליהם.
את גן הקיץ התחלתי בידיעה שאני אולי אתאכזב ממנו, אבל אחרי פרש הברונזה וטטיאנה ואלכסנדר פשוט לא יכלתי לוותר עליו.
הספר מגולל את הסיפור של הזוג המדהים הזה, שמנסה לחיות חיים נורמליים אחרי כל מה שהם עברו בשני הספרים הקודמים.
אז כן, הספר אפילו לא מדגדג את פרש הברונזה, שהיה מדהים ועוצר נשימה, אבל הוא בכל זאת יפה.

יש רק משהו אחד שלא מתקבל על הדעת- ספויילר אז מי שלא קרא שיידלג לפסקה הבאה.
דבר ראשון, והכי בולט בעיניי, שאלכנסדר היכה אותה. היכה אותה! אחרי שבפרש הברונזה הוא הגן עלייה מפני המשפחה
שלה ואמר לה שלא ייתן לאף אחד להרים עלייה יד, הוא עושה את זה בעצמו.
ממש לא לעניין ולא מתאים לדמות שלו.

חוץ מי זה מאוד אהבתי את הספר והוא סוגר יפה את הסיפור שלהם.
בדרך כלל סופרים מסיימים בנקודה מסויימת שמאפשרת לקורא לדמיין לבד את ההמשך, ופה פאולינה סיימונס
לא משאירה שום מקום לדמיון ובוחרת לבד את הסוף.

"פרש הברונזה" זה ספר מדהים ואני שמחה שיש לקוראים אפשרות להציץ בחיים שאחריו.

לא יודעת למה, לא התחברתי.
בין הספרים הבודדים שפשוט לא הצלחתי לסיים.
התייאשתי בערך בעמוד 200 שגם אליו בקושי הגעתי,
אבל אני מקווה שמתישהו אני אחזור ואסיים אותו.

ספר מקסים ומרגש שמציג בצורה קלילה ומשעשעת מציאות עגומה.
גיבור הספר הוא אוגוסט, אוגי, שחוץ מלהיות עם עיוות קשה בפנים הוא נורמלי לגמרי.
בגיל 10 הוא מתחיל ללכת לבית ספר רגיל ועלילת הסיפור עוקבת אחרי ההשתלבות שלו שם.
אני לא רוצה לעשות ספויילרים על איך הלך לו שם, אז אני רק אגיד שמאוד מומלץ!

וואו. וואו. וואו.
מסוג הספרים האלה שמלווים אותך גם אחרי שסיימת לקרוא אותם.
טטיאנה ואלכסנדר נכנסו לי ללב. סיימתי את הספר השני ואני לא יכולה לחכות כבר לשלישי.
מומלץ!