הספר "מלאכים באופק" הוא רומן ביכורים קצר של מרב זקס-פורטל, המורכב מפרקים קצרים על פני 238 עמודים.

כל הסיפור מגולל בגוף ראשון על ידי הדמות הראשית-ענבל ובקפיצות של עבר והווה.

ענבל מסיטה את הוילון, ומכניסה את הקורא לתוך נבכי נפשה, החל מילדותה בקיבוץ.

בהווה, ענבל בפרק ב', נשואה לנדב, אימא לאיל ויעל, אחרי אובדן של התינוק אבשלום, שהיה פרי יצירה מנישואים קודמים ומוקדמים.

בעת שהותו של נדב בחו"ל במסגרת עבודתו, ענבל מוצאת את עצמה בודדה בדלת אמותיה, מרותקת למיטה בגלל פציעה, וללא איל ויעל שבילו במחנה קיץ.

השקט בבית פותח חלון הזדמנויות, לצאת למסע משלה דרך זיכרונות עלומיה בקיבוץ, מעשי קונדס, חוויות ילדות, אהבת נעורים, נישואים מוקדמים לישי, רומן סודי, הריון מוקדם, טרגדיה, ניסיון מיני עם לילי ועוד.

את נדב היא הכירה בשדה התעופה ביום כיפור, כשהיא הייתה דיילת במשמרת "יום כיפור" ונדב קצין ביטחון. שניהם נולדו ב-29 בפברואר בצירוף מקרים, ובהפרש של שמונה שנים.

בתחילה ענבל לא התרשמה מנדב במיוחד, וכך היא מתארת אותו: "איש שקט, שקט מדי, כאילו מתנצל על נוכחותו המסורבלת במקצת. את החולצות המכופתרות שלו דווקא אהבתי. איש קצת דובי עם חולצות מכופתרות, נעים הליכות. אשכרה נעים הליכות-צירוף שלא עלה בזיכרוני מאז למדנו את הפתגם בכתב ג' עם המורה שולה..." עמוד 120

כבר בפרק הראשון ברור שענבל לא בדיוק מרוצה מחייה, והיא מחפשת "ש-י-נ-ו-י".

וכך זה מתחיל: "זה זמן-מה אנחנו מתנהלים כמו חתול ועכבר שחולקים טריטוריה. הוא תוקף-אני סוגה, אני שולפת ציפורניים והוא מתחבא. כל עימות נמשך שעה-שעתיים ואז משפרים עמדות לאחור, מתנצלים, מתגברים את ארסנל התסכול, וממשיכים. ... בלילה בפגישה האינטימית הכפויה במיטה הזוגית אנחנו שותקים זה לצד זה, לפעמים זה בתוך זה, נאחזים ועוזבים, וממשיכים לשחות ביומיום."

כתיבתה של מרב רוויה בדיאלוגים שנונים, מצחיקים, כובשים, לא שגרתיים ומובאים לקורא ברגישות רבה.

לאורך כל מסע הנדודים בתאי המוח תלויה באוויר שאלה:

"מה ענבל תחליט? האם תמשיך לשחות באותו נתיב, או תנווט עם סירת חייה לכיוון שונה?"

בפרק האחרון מרב משלבת סצנה מיוחדת ומטאפורית, ובה טמונה תשובה.

אני מרשה לעצמי לגלות לכם, שהפרגוד נסגר כאשר ענבל ונדב מקלפים אשכולויות מהעץ העמוס בפרי... למרות שאף אחד אצלם לא אוכל אשכוליות...

"אז נביא לשכנים, או סתם נחלק למי שרוצה, אולי נקים דוכן... לא חבל?"
"חבל, בטח חבל, אז בואי נמשיך,"... (עמוד 238)

הפרק הראשון נקרא: "תרגיל העורף" ואילו הפרק האחרון נקרא "אשכוליות"... אני מניחה שהפתיח והסיום לספר נבחרו מתוך חשיבה מכוונת.

אני לא יודעת אם המסע הזה היה תרגיל? ומאידך גיסא, אם החיים נתנו לנו אשכוליות, אפשר לעשות מהם מיץ אשכוליות לא?

ממליצה על הספר, למרות שלדעתי הבלעדית, מצאתי קטעים שמלאכת העריכה וההידוק לא נערכו כראוי. כמו כן יש מקומות של מילים חוזרות ומיותרות, שלא הוסיפו לרעיון העיקרי, לדוגמא קראו שוב את הציטוט מעמוד 120 לעיל.

בשורה התחתונה: חשבון נפש.

קריאה נעימה.

לי יניני

במהלך קריאה הספר אירעה לי חוויה (אשר לא קשורה לחוויית הקריאה), אשר הזכירה לי את ביקורתו של מסמר עקרב לגבי חוסר השליטה בחיינו. מדובר על חוסר השליטה בתהליכים העוברים על גופינו במהלך החיים. סבלתי כשבועיים מכאב ראש, קישרתי את הסימפטום ללחץ. הגעתי לבקר את הרופאה, במדידת לחץ הדם התברר כי אינו תקין. תגובה ראשונית - הלם, בהוראת הרופאה הייתי חייבת לבצע מדידות נוספות. בעצת חברה (עצת זהב) קניתי מכשיר לבית, כי אחרת המדידות היו נערכות בחודש הקרוב פה ושם. הערכים בבית היו גבוהים, חזרתי אל הרופאה וקבלתי טיפול. באותה הזדמנות גם נודע לי כי קיימת במשפחתי היסטוריה של לחץ דם, אשר לא ידעתי על קיומה בעבר.

בחזרה אל הספר, כל פרק מתאר חוויה במערכות יחסים, עבודה , של ענבל (הדמות הראשית) עם ילדיה, בעלה , ועוד דמויות נוספות. היא מחפשת את האושר בחייה. פרקים בודדים עניינו אותי, השאר שיעממו אותי. לא ראיתי את האופק בסיום קריאת הספר, אך למזלי הוא גם הגיע לבסוף.

אפשר לוותר.

תמיד אני ניגשת במשנה זהירות לקריאת ספרי ביכורים.
אין לי כח לאקספירימנטליות, שברי מילים והתחכמויות שהרבה פעמים אינני מבינה.
אני בלגניסטית ומפוזרת במהותי אך אוהבת סדר ופונקציונליות בכתיבה.
להבין מאיפה הם באים ולאן הם הולכים, הכותבים.
את ספרה של מירב זקס-פורטל, ״מלאכים באופק״ החלטתי לקרוא משום הערכתי הרבה לעורך ספרה, חיים באר. בחירה מוזרה, אולי.
קראתי וחוויתי דיעה אודות ״שלכת״ של שופמן בעריכתו, גמעתי את ספריו ואף ילקוט שיריו ואני חושבת שהעברית שהוא כותב הינה עשירה, מעודנת וללא דופי.

אך פה טעיתי. טעיתי ולא טרחתי לבדוק אודות המחברת, לא קראתי את תקציר הספר. באינטואיציה ידעתי שלא אתאכזב.
ואמנם, קצב קריאתי ״נמרח״ על יומיים תמימים רק משום שלא רציתי שייגמר לי.
זאת לא היתה חוויית מילקי או טעימת יין שלאחר זמן קצר מתמוגגים ואינם עוד, אלא מצבור התרחשויות שהעבירו בי מעין דז׳ה וו ונוסטלגיה שמעט נושקת לילדות שלי.
הסופרת, כל כך אמיתית בכנותה וללא מסיכות מאפשרת לנו להכיר את ענבל, הגיבורה, כפי שהיא: פגועה, פגומה, עירומה, חכמה, שנונה, אמינה ועוד אוכל להמשיך ולחרוז עד אינסוף כפי שעשתה היא באחד מהפרקים וגרמה לי לחיוכים נוגים כי זה מה שהייתי עושה בשיעורי חשבון המשעממים: כותבת חרוזים ושירים על מהלך השיעור: מי ער ומי נוחר, מי מעתיק ומי מציק, ומתי יגמר הסיוט שאוכל לארוז את הילקוט...
היא שונה בעיני מנוף הסופרות הישראליות; אינה וולגרית כמו צרויה שלו או זהירה כמו מאיה ערד, היא נאמנה לאמת שלה ולא מתביישת לעשות שימוש באיברי דמותה כדי להעביר רגשות קיצוניים וטלטלה לאו דווקא משגל מיני.
זה היה חדש עבורי. שימוש אחר בנקבים שחנן אותנו הטבע כדי לתאר כעס ועצב, ריקנות ועייפות כי כשאנו חשים רגשות, הם תמיד פיזיים ונפשיים כאחד.

הספר מתאר מעין רשומון של חייה: זכרונות מהעבר, קטעים מההווה, שאיפות ותהיות אודות העתיד.
זאת היתה חוויה אחרת. מרגישים בבוסריות, אין ספק, אך במקרה שלה התפוח הופך בהדרגה ממריר למתקתק בזכות האמת הבלתי מתפשרת שלה, הנכונות לחשוף בפנינו את פגיעותה והקומפוזיציה המעולה בסיפור, שבכל רע יש טוב, בכל כיעור מסתתר יופי ובכל אישה ישנה ילדה קטנה.
האיזון הנכון, העריכה העדינה והכישרון הנגלה לעין מגולמים היטב בספר האישי הזה.

שמחתי לבטוח בחושיי שבאמת הפעם לא אכזבוני.

קחו דפים מלאים בכתיבה של בלוגרית מגניבה בשלבי הזדקנות ראשוניים, הכניסו לאפליקצית ערבוב, שימו בחזית ציור מקסים וקיבלתם את הספר הזה.
חיוך.
אני כל כך מחכה למשהו חדש. נמאס לי מהקאנונים ומהקלאסיקות, העולם משתנה מהר ואני רוצה לקרוא את זה בספרים, במקביל לחיים הרגילים. אני מתה על כתיבה של נשים, מזדהה מאוד עם בנות הארבעים פלוס, בקיצור, כל מה דומה לי - נכנס. אז כן נהניתי לקרוא את הספר, בסך הכל. אבל שאלוהים יעזור לי, אני עדיין זקוקה לעלילה. סתם מחשבות על החיים, זה לא מחזיק ספר. סיפורי לידה וילדים, תשמעו, יש לי שכנות... נישואין מקרטעים..מה חדש? עוד לא החלטת אם גברים או נשים? קאם און.
מאוד קשה לי!

ספר ביכורים שכולו חשבון נפש שעורכת לעצמה ענבל, אישה נשואה ואם לתאומים, בן ובת. נהניתי מהקריאה, ממליצה בחום!
הנשואים של ענבל מתפוררים, שגרתיים, היא שוקלת לפרק את החבילה. היא עורכת ניתוח של חייה החל מילדותה בקיבוץ ועד חייה היום.
הסיפור נע בין העבר להווה. הפרקים הם סיפורים מחייה של ענבל, החל מילדותה בקיבוץ, אהבתה הראשונה, נישואיה הראשונים לחבר ממנו הרתה בטעות, אובדן התינוק ועזיבת בעלה הראשון. היא מספרת על ההתמודדות הקשה עם מות בנה והאבל הגדול שלא מרפה ממנה עד היום. היא מספרת איך הכירה את בעלה הנוכחי, מספרת על אובדן אמה, על הוריה ועל טלטלות רבות שעברה בחייה, על משברים קשים וטרגדיות שפקדו אותה ואיך התמודדה איתם.
ענבל חושפת בפנינו את לבטיה בהווה, את נסיונותיה המיניים כדי להתגבר על חיי השיגרה, את ההתמודדות עם גידול שני ילדים מתבגרים, את יחסיה עם בעלה.
ענבל נמצאת בפרשת דרכים, היא מחפשת אחר האושר, אחר הדבר האמיתי. אבל מהו האושר האמיתי שלה? האם האושר מורכב מריגושים? התנסויות סוערות? או שמא האושר הוא המשפחה שלה, היציבות שיש לה?

ענבל צריכה לעבור הרבה כדי להחליט מהו האושר שלה. כדי לדעת במה בחרה ענבל, ממליצה לכם לקרוא את הספר הזה! הכתיבה יפה וקולחת והסיפורים מעניינים.

קוראים לזה אושר – על הספר מלאכים באופק מאת מרב זקס פורטל
ספר שכתוב בעדינות וברגישות ואינו פוחד לגעת במקומות קשים, יופי של ספר ביכורים אני כבר מחכה לבא
ערוך


מרב זקס פורטל היא אישה שעיסוקה מילים, היא מתרגמת ותיקה ומוערכת ומלאכים באופק הוא ספר הביכורים שלה. את מרב פגשתי לראשונה בכנס קוראות 2016 הכנס השנתי של מועדוני הקוראות שהתקיים כמדי שנה בביתה של דורית תמיר מיסדת המיזם המקסים והמצליח של מועדוני קוראות בכל הארץ. מרב שהיא מתרגמת של ספרות יפה העבירה סדנת תרגום מרתקת במיוחד בה זכיתי להתנסות וללמוד על עבודת התרגום.

בבית ברל למדתי בנוסף לעריכה ספרותית ולשונית גם עריכת תרגום וכיום כשאני עורכת אני אוהבת מאוד לערוך תרגום ולמצוא את הניגון המתאים בעברית לתרגום משפה אחרת. אהבתי ציטוט שלה מדברי הילית ישורון מתרגמת “בעקבות הזמן האבוד” של מרסל פרוסט “השתדלתי שפרוסט ירגיש בבית בעברית אבל שלא יתהלך בה בפיז’מה”, אני רואה במלאכת התרגום לא את אמנות הפשרה כמו שרבים רואים בה אלא דווקא את אמנות הבחירה הנכונה.

מאוחר יותר באותו ערב התארחה מרב עם עוד סופרות שהוציאו ספרי ביכורים השנה, אמנית הקרמיקה רונית רפ עם ספרה היפה גבולות שיצא בהוצאת עם עובד שנוגע בחלקו בנושאים דומים, שחיקה בחיי נישואים ובגידה, ועם הסופרת ענת שביט פנחסי שכתבה את לקרוא ולגנוב שיצא בהוצאת חרגול.

מרב ספרה שהלכה ללמוד כתיבה יוצרת באניברסיטת בן גוריון, ושם נוצרה הדמות שעברה אתה את כל הסדנאות והפכה לגיבורת ספרה. הספר הגיע לעריכה אצל הסופר חיים באר באמצעות מפעל קסת. את העבודה עם חיים באר ממשילה מרב ליחסים בין מאמן וספורטאי הוא המדריך והתומך אבל חובת ההוכחה חלה עליה.

הספר עוסק בעצם בהתמודדות עם אבדן. שמו מלאכים באופק נבחר בהשראת השיר שמתנגן בספר “דוגית שטה” וכמו ילדים רבים ענבל משבשת את המלחים למלאכים…

הספר נע בין הזמנים, בתחילת הספר אנו פוגשים את ענבל כשהיא נשואה לנדב ולהם שני ילדים, הנישואים בנקודת משבר וענבל מתחבטת בשאלה: מה היא באמת רוצה?

בפרק השני פוגשים אותה כילדה קטנה בקיבוץ, ילדה מסורבלת רק שאז לא היו אבחונים שכמו שהיא כותבת, ילדים עונדים אותם היום על החזה בגאווה, כמו אותות מלחמה. יש הרבה ציניות והומור בדרך שבה היא מתארת את בית הילדים והילדות בקיבוץ. היא הייתה תינוקת שבכתה הרבה הגיוני כדי שירימו אותה על הידיים, היא מאמצת חתול אבל האבסורד הוא שהוא יכול להישאר בבית המשפחה ואילו היא צריכה לחזור לבית הילדים לאחר השעה ארבע, והיא אומרת לו בלחש באוזן “איזה כיף לך שאתה נשאר כאן“.

במפגש היא ספרה שיש לה חלום ליצור סרט כשבשוט הפתיחה רואים ילדה קטנה רצה בלילה הביתה מבית הילדים וכשהמצלמה מתרחקת רואים המוני ילדים רצים כמוה הביתה.

נזכרתי בחנל’ה חלנמלה מכוכב החלומות גיבורת ספרה של דבורה עומר - כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרישנדו ולי. אחד הספרים האהובים עליי בילדותי, גם אני הייתי חנהל’ה חלנמלה שכזאת וגם מיכי אהב אותו מאוד שסיפרתי לו. גם שם הגיבורה כמו מרב, ענבל ודבורה עומר גדלה בקיבוץ וגם ממנה הסתירו סודות, חנהל’ה היא ילדה חולמנית שמקבלת מאבא גמד קטן וחולמת שהיא נוסעת איתו לכוכב החלומות כדי להתרחק מהמציאות ומילדי הקיבוץ.


בהמשך הספר מלאכים באופק מתגלה כי לאם יש רומן והם נוסעים לארצות הברית כדי לחיות יחד כמשפחה אולם החבר של האם נוסע איתם, וענבל רואה אותם יחד בבוקר במחנה קיץ. האם בוחרת להישאר איתם והם חוזרים לארץ. הבגידה היא תמה שחוזרת בספר בוואריאציות רבות. אולם נראה שהבגידה אינה הנושא המרכזי אלא פועל יוצא מההתמודדות עם האבדן. גם אצלה בשכונה היא נתקלת בסיפורי בגידה ונראה שכולם יודעים הכול על כולם כמו בקיבוץ.

לאחר שהם חוזרים לקיבוץ ענבל המתבגרת מתאהבת, בבן קיבוץ נכנסת להיריון לא מתוכנן והם עוזבים את הקיבוץ. את מרב שגם לבנה התינוק הייתה בעיה רפואית דומה עניין לבדוק מה היה קורה אילו? לחקור באמצעות הכתיבה חקירה אמיצה וכואבת כזו שמציאות דמיונית מאפשרת, מה קורה באמת כשמאבדים ילד?

בתוך השכול הגדול הנחמה היחידה שהיא מוצאת היא בים ושם היא פוגשת בלילי שבאה מעבר לים והיא מוצאת גם בה נחמה. יש בכתיבה שלה אירוטיות וחושניות נהדרת. יש בספר עוד ילדים שנעלמים, מעוררים חרדה ונמצאים כמו וריציות להיעלמות הגדולה מכולם, ועוד רומן עם אישה וריאציה ללילי שנעלמה, וכן וריאציות רבות על בגידות.

הספר נע בין הזמנים בין כאב האבדן לזכרונות ילדות ולהווה, בין המציאות בה הבעל בחו”ל, לזכרונות על האהבה הראשונה שנגדעה ואהבת הנשים המרפאה שבאה אחריה, לילדים שבמחנה ולענבל של היום ששוברת את הרגל ומתמודדת עם כל מיני משברים. אהבתי את הסיום שבו ענבל בוחרת באמת את הבחירה שלה וגם לומדת משהו על טבעו החמקמק של האושר.

“חשבתי פעם שאני יודעת מה זה אושר.שהצלחתי ללכוד אותו בפלצור האהבה ושמעכשיו אוכל לרכוב לו על הגב כמו על דרקון מעולף, מאולף.“

אבל האושר חמק ממנה כמו הארנב של אליס והיא נפלה למאורה עמוקה וכמעט שמתה מחוסר אושר. עד שהאהבה שיחררה אותה. ועכשיו האושר טיפין טיפין חוזר אליה ברגעים מסוימים. הוא שוב אינו נהר זורם איתן אלא זרזיף קטן אבל יציב.

ספר שכתוב בעדינות וברגישות ואינו פוחד לגעת במקומות קשים, יופי של ספר ביכורים אני כבר מחכה לבאים.

לעריכת טקסטים, חוות דעת וליווי כתיבה אשמח שתכתבו לי למייל - shlolica@gmail.com