לא עומד ברף שפרויקט רוזי הציב, מיותר, מאכזב ואף הרס לי את פרויקט רוזי שכן אהבתי.

האהוב עליי מספרי ג'יין אוסטן.
סיפור מקסים, מרגש ומלא בהומור שייחודי רק לו.

הוצאת סנדיק ואהבות הוציאו עד כה במהדורה מחודשת מספר ספרים של ג'יין אוסטן ואין ספק שהם מוצלחים, התרגום מעולה והכריכה מקנה מראה וינטג' יפה ומושך.

אני אוהבת מאוד את הז'אנר, אך הספר הזה לטעמי אכזב ולא עמד בציפיות שהיו לי מהתקציר והביקורות שקראתי.

סוף סוף ספר שלא בא לייפות את העולם או מנסה לגרום לקוראיו לבכות בכוח.
טארין פישר לא מתייפייפת ויוצרת עולם מעט פסיכוטית אבל שובה ומעניין.
מצאתי את עצמי נואשת להבין את העלילה והדמויות, עם כל עמוד שקראתי נשאבתי יותר לסיפור ולא יכולתי להניח את הספר מהידיים.

**זהירות מעט ספוילרים**

זה לא סיפור על פרפרים ולבבות או אהבה שמנצחת את הכול וזוג שחי באושר ועושר עד עצם היום הזה, וזה בדיוק מה שאהבתי בו!
זה סיפור נוגע ללב על אנשים שלפעמים לא הכול מסתדר להם במקומו, על אנשים שאוהבים אחד את השני אבל לא בהכרח נמצאים יחדיו.
הכי קל (כמו רוב הספרים המודרניים) היה לסופרת לכתוב סוף אחר. סוף טוב ומאושר בו הדמויות היו מתחתנות או עוברות לגור ביחד אבל במקום זה היא הציגה לנו נקודת מבט אחרת, מציאות אחרת ובכך הציגה מסר אחד או שנים על העולם האמיתי.
האמירה הכי גדולה בספר הזה מנקודת המבט שלי הייתה שהחיים קצרים וצריך לחיות אותם במלואם כי אי אפשר מה מחכה לנו בפרק הבא.

נכון הסיפור מעט פסיכוטי ומתאר חטיפה הזויה שלא כל כך הגיונית במציאות אבל זאת הייתה דרך מותחת ונפלאה להכיר את הדמויות ולהבין אותן, לכן אני ממליצה עליו בחום!

מצאתי את הספר הזה אחרי שנברתי בערימות של ספרים ומתחת לערימה של רבי מכר (שלא בהכרח טובים) מצאתי את הספר המדהים הזה.
לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד. סיימתי אותו תוך שעות ספורות ואני חייבת להודות שלא הספיק לי.
התאהבתי באלזה וטיבו ומצאתי את עצמי כמו אוהדת במשחק כדורגל מדברת בקול רם אל הספר.
הספר כתוב בצורה פשוטה ומקסימה שממגנטת אותך לעלילה.
הייתי שמחה אם הסופרת הייתה מציגה את הדמויות ברבדים מעט יותר עמוקים, זה הדבר היחידי שהיה חסר לי בספר.
מניסיון אני נוטה לא לאהוב טרילוגיות או סדרות כי לרוב זה מותח את העלילה לרמה שכבר נאבד כל מה אהבת בספר, אך במקרה הזה מצאתי את עצמי מקווה שיצא ספר נוסף לשמוע על המשך סיפורם של אלזה וטיבו. גם אם זה לא יקרה אני יודעת ללא ספק שאת הספר הזה אני עוד אפתח ואקרא שוב!

אני מאוד אוהבת ספרי מתח לכן מיד נמשכתי לספר כשקראתי את התקציר.
הספר כתוב באופן חדש ולא מוכר לכן מעט קשה להתרגל לסדר הפרקים ולדילוגים בין העבר להווה אבל אחרי הפרקים הראשונים כבר מתרגלים לכתיבה, נכנסים לעלילה ומחכים במתח לפתרון התעלומה.



**זהירות ספוילרים**


העלילה מעט ביזארית אבל ככל שהסיפור נמשך מיה נכנסה לי ללב, ניתן להגיד שריחמתי עלייה ועל מה שהיא חווה, לכן כשגיליתי את הסוף התעצבנתי.
התעצבנתי על הספר, על המחברת שכתבה אותו באופן זה, על הרגשות שהוא גרם לי לחוות לשווא.
כמעט כל הספר מרגישים חמלה כלפי מיה ורואים את קולין, החוטף שלה כפושע, אך לקראת סוף מקבלים תמונה שונה וממש בעמוד האחרון מגלים את האמת.
הספר ממש מלמד שאין להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.
בסופו של דבר כדי שספר יגרום להרגיש משהו (אפילו אם זה עצבים) הוא צריך להיות ספר טוב, לכן אני עוד אמליץ עליו לאנשים.

את הספר הזה קראתי עוד לפני תורגם לעברית...
למען האמת קראתי את שלושת הספרים הראשונים בסדרה (מתוך 5).
כשאני מתחילה לקרוא ספר/ סדרה אני תמיד חייבת לסיים, לא משנה אם אהבתי או לא...
אבל פה חרגתי ממנהגי והספקתי אחרי הספר השלישי.
העלילה מרגישה מאולצת, הסיפור נמרח ונמאס מאוד מהר, אין הגיון ויש כל הזמן הרגשה מאולצת של מתח שפשוט לא נמצא שם.
לדעתי - חבל בכלל להתחיל לקרוא.

חייבת להודות שכשקראתי את התיאור על הכריכה של הספר לא חשבתי לקרוא אותו, אני לא מתחברת בדרך כלל לסיפורים בדיוניים שלא יכולים להתרחש במציאות, אבל המליצו לי עליו אז לקחתי ואני לא מתחרטת לרגע!
ספר מצחיק, מתוק וזורם שאי אפשר להוריד מהידיים.
כל כך קל להתחבר ולהזדהות עם הדמות המרכזית (לוסי) שמצאתי את עצמי מבינה אותה, צוחקת איתה, מתעצבנת איתה (וגם עלייה לפעמים).
זה ספר חובה שמלמד המון על החיים בצורה הומוריסטית וקולחת, ממליצה בטירוף!