ביקורת ספרותית על משיבי הרוח - מרד ספרותי ורוחני במעוזי גוש אמונים מאת דוד יעקובסון
ספר בסדר

---

בסוף שנות השישים ובעיקר בשנות השבעים והשמונים, מדינת ישראל הקימה בשטחי יהודה שומרון חבל עזה וסיני, שנכבשו/שוחררו במלחמת ששת הימים עשרות יישובים - התנחלויות. ההתנחלויות הראשונות, בגוש עציון ובבקעה, במדבר יהודה וברצועת עזה, היו בהתאם לרוח תכנית אלון לסיפוח חלקים נרחבים, שגם אם לא התקבלה באופן רשמי על ידי הממשלה, אומצה על ידה בשטח. העלילה קיבלה תפנית לאחר מלחמת יום הכיפורים, אז קמה תנועת ׳גוש אמונים׳ שהחלה ליישב ולהתיישב, ממניעים אידיאולוגיים ציוניים ויש שיאמרו משיחיים, בכל מרחביו של חבל הארץ התנכי. המפעל הזה השפיע ומשפיע על המדינה כולה ונתון במחלוקת ציבורית עזה.
הספר הזה מתמקד בדור השני של המתיישבים, אבל מנקודת מבט לא שגרתית. מנקודת מבט של חבורת יוצרים-משוררים, משמנה וסלתה של הציונות הדתית, כאלו שגדלו בצל הדור המייסד שהיה עסוק בבניין הגשמי לאור האידיאולוגיות הגדולות, ואולי קצת זנחו את עולם הרוח הפרטי-קיומי. נקודות השקה רבות יש בין אנשי ההתיישבות המתנחלים לבין אנשי הקיבוצים, וגם זו אחת מהן.
בשנת 1994 יצא לאור לראשונה כתב העת 'משיב הרוח', ניסיון ראשוני וייחודי למלא את החלל התרבותי אומנתי בציבור הזה. בהתחלה היה זה כתב עת זניח, אבל עם השנים הוא התבסס מאוד וכעת הוא אחד מכתבי העת המובילים בתחום.
הרב קוק כתב: "הספרות, הציור והחטיבה, עומדים להוציא אל הפועל את כל המושגים הרוחניים, המוטבעים בעומק הנפש האנושית, וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש שלא יצא אל הפועלעוד יש חובה על עבודת האומנות להוציאו". הרב קוק היה הוגה נועז, שלא התקבל במלוא הקיפו אפילו בחוגי 'מרכז הרב', ולכן המתח הזה של האמנות והשירה יחד עם חיי הדת הוא מתח שעדיין יש הרבה מה לכתוב ולספר עליו.

בספר הזה המחבר מראיין ומנתח שירים של המשוררים הבולטים מהציבור הדתי-לאומי, ביניהם אליעז כהן, יורם ניסינוביץ, שמוליק קליין, אלחנן ניר סיון ואבישר הר-שפי ונעמה שקד. הנושאים הם החינוך הדתי והחוויה הדתית, תפילה, שירה על ובעקבות התנ"ך ואפילו ארוס והמרחב המזרח תיכוני. הבאר ממנה דולים הכותבים היא כמובן הבאר העצומה של המקורות היהודיים, ולצידה משוררים מודרניים חילוניים קלאסיים, רחל, אלתרמן, אבידן, ועוד לצד משוררים דתיים כמו זלדה, יוסף עוזר חביבה פדיה.
השירים עצמם, מן הסתם, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. הרקע שמביא המחבר לשירים הוא מעניין, אבל את ההסברים והניתוח של השירים מצאתי לרוב מיותרים או מתישים ואפשר היה לוותר או לצמצם אותם.

מומלץ למי שאוהב לקרוא שירה ו/או מתעניין בציבור הזה או במתח המתואר לעיל.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על משיבי הרוח - מרד ספרותי ורוחני במעוזי גוש אמונים