ביקורת ספרותית על מלך הגנבים מאת קורנליה פונקה

---

את הספר הזה פגשתי לראשונה בכיתה ח', אם אני לא טועה. כבר אז אהבתי אותו מאוד, אבל הדבר המעניין לדעתי הוא שגם היום אני חושבת שזה ספר מעולה ומתרגשת כשאני קוראת אותו. הדבר שתפס אותי הכי חזק בספר הזה זאת הדמות של פרוספר. האופן שבו הוא דואג לבוני ואוהב אותו, העולם שלו, הקסימו אותי מהפעם הראשונה שקראתי את הספר הזה. בשבת קראתי את הספר שוב, והתרגשתי שוב וחשבתי על הילדים שאני מכירה, הילדים שבגילו והילדים שגדולים ממנו. חשבתי על הילדים שאיתם אני עוברת מסע ועל הילדים שבאים לזמנים קצרים. חשבתי על הפרויקט האחרון שלנו- הכנת ציורים וברכות לחולי דיאליזה מבוגרים. כמה זה מרגש אותי כל פעם מחדש לראות איך הם מקשיבים לתיאור של מחלה אחרת שהם לא מכירים ואיך הם יושבים ומציירים, כותבים וחושבים על אנשים שהם לא מכירים, תוך כדי שהם עצמם מתמודדים עם כאב. חשבתי על הילדים שנלחמים בשיניים להמשיך הלאה וגם על הילדים שסיימו, שהחלימו, שיוצאים החוצה. כמה קשה לחזור לשגרה הרגילה.
היום הייתה לי שיחה עם ילד שהחלים. הוא סיפר שהוא שותה ומעשן קצת, הוא סיפר שהוא התנסה גם בסמים. זה דבר חדש, הוא לא לקח סמים לפני המחלה. שאלתי אותו למה הוא עושה את זה, סיפרתי לו מה אני חושבת עליו, את כל האמת, איזה בחור מוכשר וחכם הוא, איזה לב ענק יש לו, בשביל מה הוא צריך את זה? הוא יכול לעשות כל מה שהוא רק רוצה, הוא יכול להיות כל מה שהוא רק רוצה, אז למה? למה?
התשובה: לכיף.
אז תמצא כיף אחר, בטוח יש עוד דברים שעושים לך טוב.
התשובה: רק אקסטרים, ואקסטרים עולה כסף, הוא לא יעבוד בשביל דבר כזה.
למה?
כי הוא יכול לקבל את זה בחינם.
ממי?
מעמותות.
ומה יהיה עם העתיד? עם הלימודים?
אחרי שהוא יחזור מחו"ל (עוד טיול של עמותות)
ומי ערב לכך שאז יהיה לו כוח לזה?
הוא יעשה גם אם לא יהיה לו כוח.
אתה מבטיח?
נשבע לך.
טוב, אני רוצה לדבר איתך נורמלי, אני רוצה לקחת אותך לארוחת צהרים, מתי אתה יכול?
תגידי מתי את יכולה.
מחר?
לא, מחר יש מסיבה
אז מתי?
אחרי פורים, עד אז יש מסיבות. בפורים אני אהיה בירושלים, שאם יהיה סוטול, לא אלכוהול, דברים אחרים.
אתה חייב לשמור על עצמך! תבטיח לי שתשמור על עצמך! תבטיח לי שלא תגזים!
מבטיח.
אני דואגת לך.
למה?
כי אכפת לי ממך.
אז שלא יהיה לך אכפת.
אי אפשר. זה לא יקרה בחיים. אכפת וזהו.
אני קוראת את הספר, קוראת על בוני שמעריץ את סקיפיו, שרוצה להיות גנב כמווהו. אני קוראת על חוסר האונים של פרוספר, כי אפשר לעשות הרבה דברים, אבל קשה מאוד לשנות רצון. אני חושבת על הילד שאיתו ניהלתי את השיחה היום ועל הילדים שאיתם אני עובדת. כמה הייתי רוצה להיות מסוגלת לעשות יותר, איך תמיד בסוף מתקבלת התחושה שאי אפשר לעשות מספיק. כמה אפשר לאהוב אנשים, כמה עמוק הם יכולים להכנס ללב. כמה אפשר לחשוב על אנשים, כמה אפשר לדאוג לאנשים.

» ביקורות נוספות של לילה
» ביקורות נוספות על מלך הגנבים