יכול להיות שהבעיה היא אצלי ואני לא אוהב פילוסופיה, בכל אופן כותב מה שהרגשתי.. אחד הספרים המעיקים והמטרחנים שקראתי, הגעתי במאמץ רב לשלושת רבעי הספר אבל פשוט לא יכולתי להמשיך, דן באובססיביות על פרטים ומאפיינים שברורים אינטואיטיבית לילד בן 3, אבל גם לא מביא שום חידוש בעקבות דיון זה, מציג כל מיני תיאוריות משונות ומסביר למה הם נוקשות וחסרות פשר ואז מביא תיאוריות שרירותיות אחרות במקומן, אין שום חידוש בספר ולא שום תובנה או בהירות מיוחדת.
סורי על השליליות... אם נדרג את הספר לפי מה שתרם לי ביחס למאמץ של הקריאה אז דירוג הספר 0.

חשוב להשים לב שטיילור איננו 'חוקר פילוסופיה' אלא 'פילוסוף'.
הוא איננו עסוק בהצעת עיקרי הפילוסופיה בלשון פשוטה או בפלפול בהנחותיהם וטעויותיהם של אחרים, אלא יוצר פילוסופיה עצמאית.
זהו דבר די נדיר במחוזותינו, וכאן עיקר חשיבותו של הספר.

למשל, טיילור טוען שהוא מחזיק בהוכחה לקיום אלוקים (כגורם מתאם. טיילור טוען שללא הנחת גורם מתאם אי אפשר להצדיק את ההנחה שהחושים מתאימים לעולם, הנחה בה מחזיקים כל בני האנוש. להרחבה ראו במקור).
חוץ משחשוב הנושא, מעניינת כאן יומרתו של טיילור, יומרה המצביעה על עוצמה מחשבתית מרשימה.

הספר בלי ספק ברמה גבוהה מבחינה פילוסופית, דיון שיטתי ומנומק המוגש גם בשפה נוחה. רוצו לקרוא.

ריצ'רד טיילור רוקח כאן תבנית פילוסופית מוכרת, עמוקה - לאלה שאוהבים לצלול למעמקים ולא מפחדים לגלות את מה שהם כבר יודעים מבפנים. זהו ספר שבוחן אספקטים ותיאוריות הקיימים, לגבי התפיסה בין "גוף לנפש" - שני דברים שונים ? דבר אחד ? חלק מהתאוריות המועלות בספר ומובאות לדיון ומנותחות הן : אידיאליזם, מטריאליזם, אינטראקציוניזם ועוד...

סיימתי לקרוא את הספר בהרגשה שהיו דברים שכבר ידעתי ותמיד חשבתי, הגיתי והירהרתי בהם, והיו דברים שמעולם לא ידעתי שקיימים. ושוב מוכיח את עצמו המשפט - ככל שתדע יותר כך תבין פחות...

מעניין לחוקרי פילוסופיה, ודורשי דעת - יתכן ודרושה הבנה נשגבת לחלק מן התפיסות המוזכרות בספר, אבל אני טוענת ששום דבר אינו בלתי אפשרי...

ולסיום, ציטוט של אפלטון מתוך הספר :"הזמן אינו אלה בבואה מתנועעת של הנצח"
חומר למחשבה ?...