הספר מתאר סדרת ארועים הקורים במהלך חודש אחד.
גריי מספר מחדש את ארועים המתוארים בספר חמישים גוונים של אפור, אך מנקודת מבטו של מר כריסטיאן גריי המסתורי.
עיקרו של הספר הוא מילה במילה חמישים גוונים של אפור. מרגיש שקטעים שלמים של סצנות ודיאלוגים הועתקו והודבקו לספר זה.
הספר לטעמי פספס את המטרה והיה צריך להציג את נקודת מבטו של מנכ”ל מיליארדר ולא רמת השיח והדיאלוג הפנימי המוצגים בספר זה.

חמישים גוונים של אפור הינו חלק מטרילוגיה, שבמרכז ספרה הראשון היה סיפור אהבה בלתי שגרתי.
גריי אינו מצליח ללכוד את אותה הרוח והכתיבה הסוחפת.
הצצה למחשבות ולזיכרונות שלו היה יכול לספק תובנה לגבי חייו ואופן התנהלותו ומחשבתו.
עם זאת, התוצר לדעתי מציג אותו כילדותי ושוטה ולא כגבר.

אין לי ספק שאוהדים מושבעים של הטרילוגיה יאהבו את הספר.
מנקודת מבט עיסקית, אני מבינה את רצון הסופרת וההוצאה להוציא ספר זה.
מנקודת מבט אישית שלי – זה קצת פרודיה ולעג על קוראי ואוהבי הטרילוגיה.

אני חושבת שג'יימס עשתה עבודה טובה בכתיבת הספר.
הוא גברי אך רגיש.
גברי כי אין בו את כל השיחות המפורטות לכל אורכן בחמישים גוונים של אפור.
גבר הוא יותר תמציתי.
וכן מוצג סיפורו של כריסטיאן, מחשבותיו, רגשותיו, שיקוליו ומה שמתרוצץ לו בראש ומתרחש בגוף.
אם אני לא טועה הספר, הסיפור של כריסטיאן, לא נגמר איפה שהספר של אנה נגמר. הם מסתיימים בנקודות קצת שונות וגם זה לטובה, כל אחד/אחת והסיפור שלו/שלה, הדגש שלו/שלה בסיפור.

הספר ודאי מומלץ למי שקרא את הטרילוגיה ואהב.
קראתי באתר של ג'יימס שיש לה עוד מה לכתוב על אנה וכריסטיאן אבל בשלב זה היא מתכננת לכתוב דברים/סיפורים אחרים.
אני מחכה :)

האמת... אני לא יודעת אם להמליץ על הספר או לא.

כמובן שהסיפור חוזר על עצמו, מהצד שלו. אחרי שקראתי את הטרילוגיה וראיתי את הסרט.
ידעתי למה לחכות ולצפות.

אבל... היה כיף לחזור שוב לסיפור של אנה וגריי, נחמד לדעת מה הוא חשב עליה.
כיף לקרוא על ההתאהבות שלו ועל הרגישות שלו.

לשיקולכן... אם בא לכן עוד ללוש ולטחון על עלילותיו של כריסטיאן גריי או שמיציתן (;

זהו הספר חמישים גוונים של אפור, מנקודת מבטו של כריסטיאן.
מהלך שיווקי מתבקש, לאור הצלחת הטרילוגיה, וגם הסופרת מודה בתחילת הספר שהקוראות לחצו עליה לכתוב אותו.
הספר נותן את נקודת מבטו של כריסטיאן לאירועים שבונים את העלילה בספר המקורי, וזאת בתוספת סיוטי הלילה שלו שאמורים לשפוך אור על נטיתו לשליטה וכאב.
הקטעים האירוטיים נהדרים, אבל אין בהם שום חידוש על הספר המקורי. ואם היה לכריסטיאן איזה סקס אפיל מנקודת מבטה של אנה, הרי שבספר הזה הוא מתפוגג ונשארנו עם הכריסטיאן מהחלק השלישי בטרילוגיה: מפחד מאחריות ורדוף פחדים, במקום השרמנטי והכריזמטי והבטוח בדרכו שהיה לנו בחמישים גוונים של אפור.
חביב. בסולם תמר.

הצד שלה , הצד שלו, מנקודת מבטו של כריסטיאן , חמישים גוונים של ונילה, אותו סיפור מהצד הגברי שלו איך כריסטיאן מתמסר לאט לאט לאנסטסיה שלו , תקופת ילדותו הקשה של כריסטיאן מתגלה לאט לאט הפחדים וטראומות הילדות שעיצבו את דמותו.
אנסטסיה גורמת לו להגמיש את גבולות הקשיחים שהציב לעצמו.
מי שרוצה לחזור קצת לריגוש של חמישים גוונים , מוזמן להאריך את ה"תענוג" אבל בשורה גדולה לא תצא מפה.

אי אפשר שלא לקרוא את הספר הזה אם קראתי את הטרילוגיה.
חידוש לא היה שם פרט לכך שכריסטיאן קצת יותר אנושי בעיניי עכשיו.
ספר נחמד