ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בנובמבר, 2015
ע"י פרל
ע"י פרל
"את לא רוצחת," אמרתי.
"כולנו רוצחים," השיבה לי" (עמוד 331).
"פגאסוס נוחת" מאת ג'יימס לי ברק (הוצאת אריה ניר, 2008) הוא הספר החמישה-עשר בסדרת הספרים שכתב אודות בלש המשטרה דייב רובישו. כשהייתי בצבא קראתי את ספרו של ברק "דרך קנה הסוכר" (הוצאת עם עובד, 2004). עלילות הבלש הקשוח בין ביצות לואיזיאנה, הברים האפלים של ניו אורלינס, הבאיו (נהר) טש ושלל טיפוסים אפלים, סיפקו אסקפיזם נוח מהפעילות הסיזיפית של שנות האינתיפאדה השנייה בשטחים, ולכן שמחתי לראות שתורגם ספר נוסף של ברק.
רובישו הוא בלש וגבר בסגנון הישן ודמותו נשענת על המוטיבים הקלאסיים שפיתחו צ'אנדלר והאמט. כמו ספייד ומארלו, גם הוא הוא חייל לשעבר, ששירת כקצין חיל הרגלים בצבא היבשה האמריקני ולחם במלחמת וייטנאם. המלחמה נוכחת מאוד בחייו והוא סובל מסיוטים אודותיה. "לעת שקיעה, כשהרוח מניעה את קני הסוכר בשדה, ומעקמת אותם כמו אגמונים תחת להבי מסוק, אני משוכנע שאני רואה את חיילי המחלקה שנהרגו בקרב, מחכים לציפור הירוקה שתרד מהשמים" (עמוד 184), הוא מספר לקוראים. לאחר המלחמה הפך לבלש משטרה בניו אורלינס, התמכר לאלכוהול והימורים ובין משקה למשקה ביסס את מעמדו כחוקר נחוש, חריף שלו שורת הצלחות מרשימה. למרות שמאחוריו "היסטוריה ארוכה של אלימות שמקורה עוד במלחמת וייטנאם" (עמוד 229), אצלו הקו בין טוב לרע ברור. רובישו היה בתחתית לפני ששב ועלה למעלה. עתה, לאחר שנגמל והשתקם, הוא בלש במשרד השריף של מחוז איבריה בלואיזיאנה. לאורך סדרת הספרים הוא מתגלה כחוקר נחוש וחד-מחשבה, אך גם כאיש פעולה הבקיא היטב בשימוש ברובה ובאקדח: "לחצתי על הדק רובה הציד, והקליעים חדרו לתוך עצם הבריח ולתוך צווארו, יצאו מהצד השני וננעצו בטפטים שכוסו בסצנת גינה – ילדים שהשקו פרחים מתוך מזלף" (עמוד 329).
בתחילת שנות השמונים השתתף רובישו בתכנית לחילופי משלחות בין משטרת ניו-אורלינס לבית הספר לשוטרים של מחוז דֵייד בפלורידה, ועבד בהשאלה במחלק הרצח של משטרת מיאמי ובמקביל לימד משפט פלילי בקולג' הקהילתי באוֹפָּה-לוֹקָה. בפועל, רובישו בעיקר שתה את עצמו לדעת בניסיון לברוח מסיוטי המלחמה שרדפו אותו. "רק לקוח אחד בבר היה מבחינתי חבר אמיתי. קראו לו דאלאס קליין, ילדון שבסוף 71' הטיס מסוק דרך מסך בוער של רקטות נגד טנקים ואש מנשק אוטומטי כדי לאסוף קבוצה של חיילי סיור שנתקעו סמוך לגבול הקמבודי. הוא לקח הביתה שני עיטורי "לב ארגמן"; את צל"ש "כוכב הכסף"; וגם עווית מוזרה בפניו, כאילו שדבורה זמזמה ליד עינו השמאלית" (עמוד 10). קליין נרצח במהלך שוד בנק, ממש מול עיניו של רובישו השיכור.
עשרים וחמש שנים מאוחר יותר נדרש רובישו לחקור מספר פרשיות במקביל: התאבדות של צעירה בשם איבון, מותו של אלמוני שגופתו התגלתה בשולי הכביש, וחקירה בגין שטרות מסומנים, שמקורם בבנק המקושר למאפיה, שמפיצה טריש, בתו היפייפיה של קליין. נראה שלכל הפרשיות יש מכנה משותף שאותו מנסה רובישו לגלות והוא מתמלא "בתחושה מבשרת רעות שהמתים עומדים לתבוע את חובם מהחיים" (עמוד 44). הכתיבה של ברק מדויקת, אפלה ובעלת קצב משלה, שונה מאוד ממותחנים המתפרסמים כיום. הוא אמן של ממש. אצלו הקווים בין טוב לרע לא ברורים ובלש אלים וגס רוח עשוי להיות הגון יותר ממטיף צדקן. לואיזיאנה של ברק אלימה, מלאה זונות, סרסורים, בעלי הון מושחתים ורוצחים שכירים. מול כולם ניצב רובישו, ויושרו, שכלו החריף וגישת ה"אין-חוכמות" שלו יכולים לכולם. מומלץ בחום רב!!!!
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
