זהו סיפור עם מסרים חשובים, חרוזים נחמדים ואיורים שללב נכנסים. הסיפור מספר על פיל קטן ונחמד שהיה חלק מעדר של פילים אפורים, אבל בניגוד לפילים האחרים שהיו מאושרים ושמחים, הוא תמיד היה עצוב והתלונן, בעיקר כאשר הביט במראה. בעיניו היה הצבע האפור משעמם ומכוער והוא הרי רצה להיות הכי....
פגשה בו ציפור והחליטה לבוא לעזרתו. לא אומר מה עשתה למענו - את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. אם אתם הורים לילדים שלא תמיד שמחים בחלקם ולא טובים בלקבל את עצמם כפי שהם, זה הזמן לחשוף אותם לסיפור הנוגע ללב הנ"ל. נוגע ללב מכמה בחינות:
ראשית, ההתעניינות באחר והושטת העזרה, כפי שעשתה הציפור מכל ליבה.
שנית, מסר חשוב: לא תמיד מקבל האדם בחייו (במקרה הזה הפיל), את הקלפים אותם היה רוצה לקבל, אך כמעט תמיד קורה שבסופו של דבר הוא מגלה שקיבל את הקלפים המתאימים לו ומכאן למסר נוסף, חשוב לא פחות: כל אדם עובר בשלב זה או אחר של חייו תהליך של קבלה עצמית וככל שייקדם, כך ייטב.
ומסר חשוב אחרון שלדעתי כולל הסיפור: החשיבות הקיימת בהשתייכות לקבוצה, אם זו משפחה, כיתה, מדינה, (במקרה זה עדר של פילים). אומנם הקבוצה, חשוב שתקבל לתוכה את השונה ומצד שני חשוב שתהיה לאדם גם היכולת להתאים עצמו לחברה שבה הוא חי.
לסיכום: אני אהבתי, מקווה שתאהבו גם אתם.

כן, קראתם נכון. שמי אופיר ואני בת 15, ואני כותבת עכשיו ביקורת על ספר הילדים "הפיל שרצה להיות הכי".
לגיטימי הוא שתשאלו "למה?". אז אני אענה על השאלה: כי זה הספר שלימד אותי לאהוב ספרים.

***
זה היה באמצע כיתה א'. כבר למדתי את סימני הניקוד ואת הא"ב. השעה הייתה כבר 19:30 בערב, ואי לכך שכבתי במיטה, אבל לא הצלחתי להירדם (לא שאני יכולה לחשוב על משהו שיכל להדיר שינה מעיניה של ילדה בת 7...).
כשראיתי שהשינה כנראה לא תפקוד אותי בדקות הקרובות, החלטתי לעשות מעשה אמיץ ביותר: ללכת אל הספרייה המשפחתית, לבחור ספר ול-ק-ר-ו-א אותו! זה היה נראה לי מעשה נועז (בכל זאת, הרגע גמרתי ללמוד לקרוא "דנה קמה, דנה נמה"- אז ספרים שלמים?!).
בקיצור, הלכתי לארון הספרים ובחרתי את הספר "הפיל שרצה להיות הכי" הצבעוני והחמוד. פתחתי אותו ,וקראתי בו עד שצעקות "אופיר, כבר 20:00! הגיע הזמן לישון, חמודה!" שלפו אותי מהעולם הקסום שנכנסתי אליו- עולם הספרים.
הסתכלתי בתחתית העמוד ונדהמתי: "הגעתי לעמוד 6!!" לחשתי לעצמי באושר, ומיהרתי לקפל את קצה הדף, שאדע מאיפה להמשיך מחר ...( את המנהג המגונה הזה רכשתי בעקבות מעשיה של הגננת המחליפה בגן חובה. עד היום אני לא מצליחה להיפטר ממנו: לא משנה כמה סימניות אמא שלי תקנה לי, הן תמיד יאבדו באי בוד- האי הנסתר שמוקף מים , ונמצא עמוק בתהום-הנשייה...).

משם- קצרה הייתה הדרך להכתרתי בכינוי "תולעת הספרים המשפחתית"...

***

אני יודעת שהסיפור האישי שלי לא קשור לתוכן הספר ישירות, אבל הייתי חייבת את זה לספר, לעצמי.
מין ביטוי של הכרת תודה.
ובאמת, חשוב היה לי לכתוב את זה, כי הקריאה היא אחד הדברים שחשובים לי, אחד הדברים שמסבים לי עונג ורוגע.
***

טוב, בכל זאת ביקורת ספרותית, אז על הספר ב-2 מילים: הספר חמוד מאוד, עם איורים צבעוניים ומאירי עיניים; בנוסף, המסר שהוא מעביר חשוב מאוד לדעתי, וראוי להנחילו כבר בגיל צעיר :)

ואחרי כל זה.. איך אוכל שלא לדרג את הספר ב-5 כוכבים?! ^^

את הספר הזה (וגם את כספיון ואת הילד שאהב את הירח ואת היכן העכבר) קניתי בשבוע הספר בחיפה אי שם בהיותי סטודנטית נטולת ילדים לחלוטין. בכל אחד מהם היה הקסם שלו וכולם שבו את לבי. את כספיון הענקתי לאחי הקטן שאהב אותו עד מאוד. המועדף עלי היה הפיל שרצה להיות הכי.

לא כ"כ מזמן היה לי דיון עם שכנה (שגם היא אמא) על הספר. היא ראתה בו ספר שלילי שהמסר שבו הוא קונפורמיסטיות והשתייכות לעדר. רק אז התברר לי שיש זוית שונה לחלוטין לראות בה את הספר המקסים הזה.

כמי שלבה נוהה אחר איורים אני חייבת לציין קודם כל את הצבעוניות הנעימה של הספר, את השימוש החביב באפקט המראה ואת האיכות הויזואלית הכללית של הספר.

באשר לסיפור עצמו- אני ראיתי בו סיפור על מישהו שרצה להיות משהו שהוא לא, מישהו שבחר בהצטבעות על פני אותנטיות, שלא ראה את הייחוד שלו בעורו והיה צריך התנסות לא מוצלחת במיוחד כדי להבין שמי שהוא הכי מתאים לו. בעיני הסוף הוא סוף טוב ואופטימי ובצירוף הצד האסתטי חווית הקריאה בספר בהחלט מרנינה.

בימים האחרונים יצא לי לקרוא באתר לפחות שתי ביקורות חדשות (וטובות) על הספר הזה. בגלל שאני מאוד אוהבת לקרוא ולנתח ספרי ילדים, הייתי חייבת להוסיף גם את חוות דעתי הלא מלומדת עליו.

גם לי יש את הספר בבית וגם אני הקראתי אותו לביתי. קניתי אותו בעקבות המלצה של חברה, שסיפרה לי על ספר ש"מלמד את הילדים לא לרצות להיות משהו שהם לא, ושמה ומי שהם זה הכי טוב שיש". נו, מסר לעוס וטחון עד דק, אבל היא המליצה, אז קניתי. קניתי, ולא ממש אהבתי את האופן שבו מועבר פה המסר. אני לא חושבת שחברתי טעתה כשתיארה לי את מה שהיא הפנימה מהסיפור, אבל (כהרגלי) תפסתי עמדת הסתכלות בצד השני של המטבע, ואני אומרת- למה שנסתפק במה שיש? למה הדבר הנכון לעשות הוא להראות כמו כולם, כמו ש"אלוהים" ברא אותנו? אין שום דבר רע בלרצות לשבור קצת את המוסכמות החברתיות, בלבלוט ולהביע אמירה אישית. אנחנו בני האדם עושים את זה באמצעות הבגדים שאנחנו בוחרים ללבוש, האיפור שאנו מורחים על הפנים, הנעליים שאנחנו נועלים לרגלנו.
הפיל האפור שרצה להיות הכי, רצה פשוט להיות קצת שונה. הוא לא ידע איך להגיד את זה, אז הוא אמר שהוא רוצה להיות "הכי". "הכי יפה שבעולם... כי העולם הוא צבעוני, ומי אפור, עלוב? אני!". דרך ילדותית ותמימה להגיד שנמאס לו להיות חלק מהעדר (ושימו לב שהסיפור לא במקרה סובב סביב חיה שחיה בעדר). אז הציפור עזרה לו וצבעה אותו בשלל צבעי הקשת, ומה הוא קיבל מהחברה? צחוק, לעג ועלבון. אתה צריך להראות כמו כולם. תסתפק במה שיש לך ותשתוק.

האם זהו מסר שאני רוצה להנחיל לבתי? אני ממש לא בטוחה. ואסיים במילותיו של הגאון לאונרד כהן, שנזכרתי בהן תוך כדי הכתיבה:

I saw a beggar leaning on his wooden crutch,
He said to me, "You must not ask for so much."
And a pretty woman leaning in her darkened door,
She cried to me, "Hey, why not ask for more?"

אולי ספר הילדים השנוא עלי.
הילדים שלי אוהבים אותו כי הם אוהבים פילים ואת הדף של המראה.
אני אומרת, אם אתה רוצה להיות צבעוני-לך תהיה צבעוני.
זה לא משנה עם נולדת אפור. אתה יכול להיות מה שבא לך ואל תתן לשום פיל צר אופקים לשטוף אותך עם החדק שלו!

(מוקדש לביתי הבכורה כחולת השיער והמהממת)

ספר נפלא ואיכותי מיועד בעיקר לגיל הרך גילאי 2- 5 יותר רלוונטי.
מעביר אחד מהמסרים הבסיסים ביותר שיש לתווך לילד את המציאות בשלבי חייו הראשונים בדרך מקורית וקולחת.

הספר יפה אבל בכלל לא מעניין הוא גם קצר