ביקורת ספרותית על קצין ומרגל מאת רוברט האריס
ספר מעולה

---

ספר מצויין שמציין קרבות אדירים:
א. בין מימסד צבאי שאינו מסוגל לטעות, למימשל אזרחי.
ב. כישלונה של מערכת הצדק לערכאותיה השונות, מול מימסד מעוות, לוחץ ומזייף בלי בושה.
והעיקר מה שמצאתי בספר זה המאבק בין הספרות להיסטוריה.
אתחיל מהסוף.
גם ההיסטוריה היא בעצם סיפור, של תקופה וארועים בזמן ומרחב. ההיסטוריה מביטה בזוית רחבה על נושא, אין לה זמן לחפש פרטים. גם כשהיא מספרת את פרשת דרייפוס, היא תראה את המיכלול , יחסי הכוחות בין גופים חברתיים ומדיניים.
קולונל פיקאר, גיבורנו, ואפילו דרייפוס עצמו הם פרטים או ציוני דרך במיכלול. ההיסטוריה מחפשת גם כיום נתיבים להבין את עברנו כבני אנוש על הכדור הזה שנקרא ארץ. היא פורצת דרכים ושיטות התיחסות חדשות, ולכן יבואו מחקרים על תולדות רומי והשפעת הפלבאים והחיילים המשוחררים על המדיניות ומהלכה של האימפריה כפי שעשה פרופסור צבי יעבץ, או ספריה המצויינים של טוכמן, המדגישים את הפרט או משפחה באוכלוסיה כמיצגים נרטיב היסטורי.
ועדיין, הרזולוציה שלהם רחבה. צריך להתאמץ כדי לחוש סרחונה של רומי ברבעיה השונים.
החומר הגולמי הזה, הופך לסיפור שבו ריחות הצחנה של פריז עולים במיוחד בחודשי הקיץ, וההכנות לתערוכה הבינלאומית שבה יוקם מגדל אייפל בעיצומם.
כל המרכיבים ההיסטוריים שציינתי קודם, מוצגים על ידי דמות עקרית אחת: קולונל פיקאר, שמתמנה לראש האגף לסטטיסטיקה בצבא (שם מכובס לריגול וריגול נגדי).
זאת לאחר סיום משפטו של דרייפוס והעברתו לאי השדים.
אם בתחילת דרכו, הולך פיקאר עם הזרם, הרי ידיעות חדשות מובילות אותו לנון קונפורמיזם. ואת ההמשך , יחד עם אהבותיו, מנהגיה של פריז והאצולה שלה, שווה מאוד לקרוא.
פיקאר אינו דון קישוט, הוא מבין את תפקידו לדווח אמת, לא לפרשן או ליצור קונצספציות, והוא מדווח לאותו דרג שהמוטו העיקרי שלו:" לא לעשות גלים". יש לשמור על המימסד הבטחוני מכל משמר , כי אחרת.. מה יהיה עם כבוד הצבא? הממשלה? וכבוד מערכת הצדק?
הוא אינו שמרן. הוא משתמש בכל אמצעי כדי לגלות את האמת.
ברגע מסויים הוא עומד מול קונפליקט אמיתי: הנאמנות שלו כחייל, מול היושרה הפנימית.
הוא משלם מחיר אישי.לא רק המקובל בספרי מתח , כמו הדחה מתפקיד ועוד ועוד.
אלא אותו רגע שאהובתו פנויה אליו, והוא כבר יוצא מחלק מהתסבוכת שנקלע אליה, ואז הוא אומר לה לאחר תינוי אהבים:
"היית רוצה שאציע לך שתנשאי לי?", לא מוזר??
ואחרי שהיא דוחה אותו, הוא מהרהר לעצמו:
" וכך נשלל ממני דבר שלא רציתי בו באמת. ועם כל זאת , למה אני מרגיש בעמימות שנגזלתי?..."
קטע מצויין.
ומה עם דרייפוס??
בספר זה דרייפוס הוא גיבור משני.( ממש כמו תשדיר ה"שקופים" בבחירות האחרונות).
כשהוא עולה לעדות במשפטו החוזר, מעיר עליו אדם שלא נתקל בדרייפוס קודם לכן "על יכולתו המוזרה לדחות אהדה. למה כל פעם שהוא מכריז 'אני חף מפשע', גם אם אתה יודע בוודאות שזה נכון, איכשהו חסר במילותיו שיכנוע".

מה שציפצף בי בראש בקריאת ספר זה היא פרשת "קו 300" המפורסמת, וספיחיה בארץ.
ועדה משפטית קמה, ואחד מחבריה מדווח לראש השב"כ.
שלושה סגנים בכירים מדווחים לראש השב"כ ולראש הממשלה ( בלי שמות).
מערכת "הצדק", נרתמת להגן על אנשינו, על ידי מינוי ..יועץ משפטי לממשלה מתאים לנושא.
עד לפיתרון המפואר של " חנינה בטרם האשמה ומשפט".
עכשיו כשקיבלתי דוח תנועה שיש בו נקודות וקנס כספי, אני לא מבין למה לא נותנים לי חנינה בטרם הגשת דוח ? ממש לא פייר.

ממליץ מאוד לקרוא.
הספר הסיר ממני ערפל מאמירות היסטוריות מופשטות כמו : "משפט דרייפוס פילג את העם הצרפתי" ועוד ועוד.
הרגשתי את צרפת הגדולה, פריז והתקופה. והלא לשם כך אנו קוראים ספרים.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על קצין ומרגל