****





אז מה דעתכם, יכול להיות שמה שהפרופסור הזה מהאוניברסיטה העברית אומר נכון, וכל הסיפור הזה עם השריפות הוא בעצם ספין של ביבי שמנסה להסיח את דעת הציבור ממה שהוא עשה עם הצוללות? אי אפשר לדעת עם ביבי, הרי. ייתכן שהוא דחף לקניית הצוללות כי שרה דרשה ממנו כדי ששמרון יקבל מלא כסף? אבל זה רק חלק מהסיפור, כי אולי שמרון הוא סוכן חשאי של הבונים החופשיים שזקוקים לצוללות האלה כדי להתנגד לחבורה של אנשי תאגיד צללים שיושבים במשרדים אפלוליים בוושינגטון ומושכים בחוטים של מערכת הבנקאות העולמית? וכחלק מהתוכנית שלהם למכור עוד נשק לסוחרים באפריקה הם הפעילו את הסוכן מספר אחת שלהם, אוסמה בן לאדן, כדי להשמיד את הפנטגון ב"ניין אילוון" וגם את מרכז הסחר העולמי כי במרתפים הלא ממופים של מגדלי התאומים היה עלול להתגלות האוצר במטבעות זהב שנגנב מהנאצים במלחמת העולם השניה?

ייתכן. ייתכן.

אין, אין כמו תיאוריות קונספירציה. הסתובבתי המון במקומות האלה. הכול אפשרי. רצח רבין, סרק סרק, ההתנקשות בקנדי, מגדלי התאומים, סטיב ג׳ובס, שמעון פרס, משפחת רוטשילד, תאגידים עולמיים. הכול אפשרי. כולנו רק פיונים זעירים במשחק שאין לנו מושג איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר.

אבל טוב, זה לא בדיוק מה שקורה בספר הזה. כלומר, ברור שהדברים הם לא כמו שהם נראים, כשמישהו שיוצא לריצה בטיילת חשוכה באמצע הלילה נתקל בילדה בת שתים עשרה שיש לה כוחות של קריאת מחשבות ורודפים אחריה מתנקשים של הממשלה. בזמן אמיתי, זה אפילו לא מרגיש בולשיט כמו שזה נשמע לי כרגע כשאני כותב את המילים האלה. זה פשוט מרגיש כמו מותחן פעולה מוכן מראש לקניית הזכויות לתסריט קולנועי מצליח בכיכובו של מישהו מהשורה הראשונה בהוליווד. הסרט יצליח, אבל יהיה שגרתי למדי, מה שמתאים מאוד לתוכניותיו הזדוניות של התאגיד שזומם... אופס, שוב אני נסחף. אולי מישהו מתערב לי במחשבות? זו הממשלה? אני חושב שהם מנסים להשתלט לי על המוח דרך הפיד שלי בפייסבוק. אין מנוס, צריך להחזיר את הכובע מנייר אלומיניום שהנחתי איפשהו בחדר העבודה, והגן עליי מהקרינה הקוסמית שעוברת דרך השקעים החשמליים.

או אם תרצו, תראו את ההוכחה הזאת:
https://www.youtube.com/watch?v=_c6HsiixFS8

אחלה ספר. ההתחלה טובה, האמצע מותח, מתישהו מאבד גובה, אבל חוזר ממש לקראת הסוף. או שכך גרמו לי להאמין. המממ.

****

הרץ, פטריק לי
סוגה: מתח
במילה אחת: פופקורן בקולנוע
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: רייצ'ל בורחת על נפשה. היא לא יודעת ממי או לאן, אבל ברור לה שקבוצת האנשים החמושים שדולקת בעקבותיה תדאג לכך שזה יהיה הלילה האחרון בחייה. למזלה, היא נתקלת בסם דריידן, לשעבר איש יחידת עילית של הכוחות המיוחדים שיצא לריצה על הטיילת. לדריידן יש אינסטינקטים טובים. הוא רואה את מבטה הנואש והמבועת של הנערה הצעירה ומחליט לעזור לה לברוח. הוא לא משער כמה מסוכנת יכולה להיות נערה צעירה, וכמה נואשים רודפיה לעצור אותה.
אבל מרטין גאול יודע. לכן ברור לו שאסור לאפשר לסודהּ של רייצ'ל להיחשף. כשכל המשאבים הטכנולוגיים של ארצות־הברית לרשותו, כולל רשת הלוויינים המקדמת ביותר בעולם, הוא משוכנע שלכידתה היא עניין של זמן בלבד. הרי מדובר בביטחון המדינה.
מה שהחל כריצה על הטיילת הופך מהר מאוד למרדף מכוניות על כבישים מהירים, תרגילים מבריקים של התחמקות ממכ"ם הלוויין, ומשחק מוחות מתוחכם.

מתח: תחשבו סרט אקשן שהוא בעיקר אקשן, תחשבו תחרות ריצה 200 מטר (הנמשכת כמה קילומטר). אז מתח ואקשן לאורך כל הסרט עם כמה עצירות קצרות רק כדי לנשום.

אלימות: כן, צריך קצת למות וכאלה. תיאורים יבשים.

PG: מתאים לנוער ומעלה. לא זוכר תיאורים בעייתיים.

מתאים ל: אכילת פופקורן בקולנוע.

קריאה חוזרת: לא

סיכום: מבלי להכיר את הסופר, אני מניח שהוא כתב את התסריט (סליחה, ספר) להוליווד או נטפליקס (אם היה קיים בעת כתיבת הספר). הקצב טוב, הסוד בעלילה (מתגלה די מוקדם) מעניין ומתפתח בהמשך. יש גם מעט אלמנטים ממדע בדיוני.
ספר חביב למי שרוצה לשקוע בסרט אקשן בלי להפעיל את תאי המוח יותר מידי. הפופקורן נאכל ונגמר מהר.

מתח בן מציאות לבדיה, בן סיינס פיקשן לשיטות חקירה בני ימינו, רייצ'ל בת ב-12 בורחת, רצה בלילה מפני רודפיה, בסם דריידן היא נתקלת במהלך מרוצה. סם איש יחידת עלית מיד מבין כי רייצ'ל בסכנה ונרתם מיד לעזור לה.
רודפיה של רייצ'ל מצויידים במיטב הטכנולוגיה לא מרפים, מה הם רוצים מילדה צעירה זו? סם, חושיו חדים נסיונו הצבאי מריח כי הסכנה מרחפת על פני שניהם.
והם רצים, להסתתר ולהבין מה קורה פה, מה רייצל מסתירה? היא מעצמה לא זוכרת.
מרדף מהיר, הוליוודי עם מיטב האמצעים הלווינים ותקשורת הכי מתוחכמת, סם מסכן את חייו להציל את רייצ'ל מרכב גנוב למשנהו הם עושים דרכם לחשיפת הסוד של רייצל שכל הממשלה האמריקאית בעיקבותיה.
רייצל היא כלי ניסוי, נשק הרסני, ילדה מכונה, בעלת כישורים יוצאי דופן, האם מלידה או מניסוי כלשהו? מה כוחה? מה הם יכולותיה ואיך הצטלבו דרכיהם של רייצל וסם במהלך ריצה על הגשר באמצע הלילה.
כנסו לקצב רוצו ותהנו, אני מתעופפת לי לורשה הלילה עם הבחורה על הרכבת.. כפי שנאמר , ספר טיסה.

אמנם קראתי את "הרץ" בשלושה ימים, אבל זה לאו דווקא מעיד על איכותו.
"הרץ" הוא מותחן שנע בין בדיה למציאות וכולו מוקדש למרדף שלא אגלה את פרטיו כדי לא לספיילר. קריאת הספר מרגישה יותר כמו צפיה בסרט, בזכות התאורים החזותיים והקצב המהיר של ההתרחשויות. המחבר, פטריק לי (מעניין שאין עליו ערך בויקיפדיה, לא בעברית ולא באנגלית!), מקמץ בפרטים כדי לשמור על המתח, ורק לקראת סוף הספר סיבות ונסיבות המרדף נגלים בבת אחת, ואז, באופן מובן, חלה נפילת מתח.
לתחושתי, הספר נועד להפוך לסרט, וככזה הוא ישתלב היטב בגבולות הז'אנר.

לא אוהבת לקרוא תסריט. מעדיפה ספר.
בְספר יש עומק לדמויות ותאורי רגשות ומחשבות ההופכים אותן לאמינות.
בְספר אין תאורים לאקונים של זירת ההתרחשות, הכוללים נון-צדיקים של "ממזרח לחצר" או מ"מערב לבנין"
ובספר, במיוחד בספר מתח, לא כל התובנות מוסברות ומוגשות לקורא בכפית מיד כשהוא קורא את הסצנה או טיפ טיפה אחריה. הקורא אמור לגלות אותן בעצמו.
"הרץ" הוא יותר גרסא מתומללת של סרט ברוס-וויליסי דמוי "מת לחיות" מאשר ספר. עדיף כבר לראות את הגרסא הקולנועית, אם קיימת.

מרגיש כמו סרט(ספר) פעולה. בסך הכל סיפור די נחמד, יש דמויות מעניינות וכאלה שהם די סתמיות.
אין ממש הפתעות בסיפור, אך עם זאת אני אגיד שהייתי מרוצה מהסוף.
לסיכום, ספר קליל שאפשר לקרוא, לא לצפות לוואו אבל עדיין יתן הנאה.

אני אישית לא התלהבתי. לא הרגשתי שהספר מותח ומושך אותי. למעשה, אחרי 2/3 מספר הפסקתי לקרוא אותו ואפילו לא עניין אותי איך הוא נגמר, וזה מבחינתי מאוד חריג משום שספרי מתח זה הז'אנר האהוב עליי.
לדעתי יש המון ספרים יותר טובים מהם.

האמת שלפי דעתי זה פחות או יותר התחיל טוב ונמרח, היה קטעים טובים אבל צולע יש הרבה יותר טובים