ביקורת ספרותית על מינוטאור - רקוויאם לנעמן מאת בנימין תמוז
ספר מעולה

---

המִינוֹטַאוּרוס ומיתוס הצבר הישראלי

אל הספר מינוטאור של בנימין תמוז, נגשתי לאחר מספר שנים של ציפייה. המתנתי לחופשת החג, שאפשרה לי תשומת לב, באמצעותה בקשתי להתמסר לספר, לצאת למסע בעקבות סמליו וחידותיו ולפענח את משמעותם. חשבתי שיש בכוחם להאיר את מיתוס הישראליות והצבר, הנוגעים בי בכאב.

עלילת הספר היא מסע מטלטל, רווי מסתורין ורמזים לעולם הצללים של אלכס אברמוב, סוכן חשאי ישראלי בשנות הארבעים לחייו, המאוהב נואשות בתיאה, צעירה בריטית, אותה הוא ראה באוטובוס בלונדון. תיאה כלל לא מכירה את אלכס העוקב אחריה ושולח לה מכתבים במשך שנים, המלאים בתשוקה לתרבות אירופית וערגה לאהובתו הלא מושגת. אלכס מייצג בדמותו את אצולת הציונות. אביו עלה לארץ עם הון, רכש קרקע, והקים אחוזה, שהייתה נטועה בריחוק וזרות ליד המושבה. אלכס, מייצג לכאורה את הצבר הישראלי הטיפוסי, בוגר בית ספר חקלאי, לוחם פלמ"ח ואיש מוסד. במקביל יש בו חיים פנימיים סמויים המהווים ביטוי לתחושת זרותו בארץ וערגתו לעולם התרבות הרומנטי של אירופה הישנה.

תיאה, נערה בריטית, שמה כשם אלה, בעלת שיער בצבע נחושת ועיניה חודרות. היא מושא אהבתו הבלתי מושגת של אברמוב, נערצת, בודדה ורחוקה. שלושה גברים מחזרים אחריה, מבקשים את אהבתה. תיאה מייצגת אהבה לא מושגת שכמעט מתממשת וככזאת היא תישאר לעולם בזיכרון.

סמלו האניגמאטי של המינוטאור, מהווה המפתח לפיתרון חידת עלילת הספר. מהו המינוטאור ומה מייצגת דמותו בעלילה ?

מינוטאורוס - כמיתוס קדום

מינוס, בנו של מלך כרתים, חס על חייו של שור לבן יפיפה שעלה מהים ויועד כקורבן לפוסידון אל הים. פוסידון זעם ומינוס נענש, אשתו שכבה עם השור. המינוטאור שנולד מהזיווג הייה יצור כלאיים פראי ואכזר, אתו מינוס כלא במבוך- הלבירינת. למינוטאור הוקרבו כל שנה שבעה נערים ושבע נערות.

מינוטאורוס נאהב - היצירה של פיקסו

בכריכת הספר תחריט של פיקסו מתוך הסדרה " סויט וולאר " מ- 1933, חלקם של התחריטים בסדרה מציגים את המינוטאורוס כמפלצת, תמונות אחרות מציגות אותו כנאהב. תמוז בחר בפרשנות השנייה, כאהוב הגוסס בזירה. מספר נשים מביטות בשור הגווע מעבר למחיצת הזירה, מבטן קפוא, אחת מהן רוכנת לעברו, מושיטה את ידה לגעת בו, במגע שכמעט נוגע. המינוטאורוס מסב את פניו אחורה להביט בפני האישה, במבט אחרון של חסד, חמלה והשלמה עם ייאושו של המוות.

אלכס הוא המינוטאור, השיוך ברור ומתבהר בהדרגה לאורך העלילה

הוריו של אלכס היפה, הלבישו אותו במדי מלחים לבנים כילד אירופי, כשור הלבן שבא מהים, זר ולא שייך. בשעה שילדי בית הספר תקפו אתו, הוא תקף אותם בחזרה מדמם, באגרופים קפוצים, מעינו נשקף מבט חייתי ולא אנושי, שאין בו פחד ממוות. אלכס פעל כמפלצת, כשפגע באהובה של תאיה. הוא הפך גם לקורבן, כמי שנאלץ להשתתף במלחמות אין סופיות, חלקן גלויות, חלקן בתחומי הדמדומים, במבוכי סוכנים סבוכים וסמויים, כמו בלבירינת ממית.

בביתו של אלכס תחריט המינוטאורוס שהשקיף עליו והעניק לו את גורלו. אלכס הופך לסוכן חסר זהות, בודד, יצור כלאיים המשוטט באירופה, בחיפוש שייכות. אירופה מהווה מבחינתו אידיאל תרבותי. המינוטאור בהיבט הזה מבטא את השתייכות תמוז לקבוצת הכנענים, שביקשה לקשור את הישראלים לתרבות הקדומה של הים התיכון, כפי שמייצג מיתוס המינוטאור.

ברמה הלאומית, אלכס מייצג את מיתוס הציונות לעומת המציאות, מתח המשקף לדעתי את תפיסת עולמו של בנימין תמוז. הספר שיצא ב- 1980 מספק נקודת מבט ייחודית, על דור תש"ח שנאלץ לקחת חלק במלחמת יום הכיפור וחזה בהתפרצות האינתיפאדה הראשונה. הדור הזה הוא קורבן ומחולל אלימות בו בעת. השקפה שמבטאת את התסכול של חלק מבני דורו של תמוז לכיוון אליה הובילה הציונות, למבוי סתום, כלבירינת אכזרי הממשיך לתבוע את קורבנותיו. המנוצח וגם המנצח, נרצחו שניהם, סיום נטול תיקווה עכשווית. תמוז מציע אוטופיה חלופית, אולי בעוד מספר דורות, חזון הכנעניות המשותף לערבים ויהודים יקרום עור וגידים.

ספרו של תמוז הוא על, חיפוש זהות אישית וישראלית, על מתח שקיים בין ערכים ומיתוסים למציאות, על החלום ושיברו, על מלחמות והערגה לעולם אוטופי, על אהבה נואשת ועל ייאוש, על בדידות ומוות. הספר כתוב בשפה נפלאה, ככתב חידה המתפענח בהדרגה. בספר מספר רבדים של עלילה, סמלים ומשמעויות. הוא דומה לספרו הנפלא של מולינה, הפרש הפולני, ולא נופל ממנו. מינוטאור הוא אחד מהספרים הישראלים הטובים והכואבים ביותר שקראתי.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מינוטאור - רקוויאם לנעמן