ביקורת ספרותית על תמיד אפשר להתאבד מחר מאת מיא עשת
ספר טוב

---

ספר מוזר, על אישה כבת 40 שאובחנה כבעלת הפרעה נפשית שמספרת בגוף ראשון על קורותיה בשנות נעוריה עד היום. לקח לי זמן להתחבר לסיפור ואפילו שקלתי לנטוש אחרי כמה עשרות עמודים אבל כשלמדתי להכיר את הגיבורה, הסיפור נהיה מעניין ובסופו של דבר ממש נהניתי.
הגיבורה, סיאם (ע"ש חתולה), עובדת בתחום פרסום אופנה, רווקה ולה שתי חברות ילדות טובות.
כל פרק סיאם מספרת לנו את חוויותיה בגיל מסוים. הסיפור מתמקד בקשיים שסיאם חוותה בעיקר בתחום האהבה, יציאה לדייטים, סקס לא מחייב, בני זוג ועבודה.
סיאם שונאת מגע עם אנשים בכל מקום (בייחוד בחדר כושר), היא עובדת בעבודה שהיא הרבה מתחת לרמתה ובעיקר נפגשת הרבה עם חברותיה במסעדה לאכול בזול.
בגיל 32 בעצת אמה, פונה סיאם לפסיכיאטר בעל שם המאבחן אותה כבעלת מאניה דיפרסיה וכפייתיות. מאז האבחון היא חיה בין דכאונות לשמחות ומוותרת לעצמה בגלל שהרי היא לא נורמלית. היא לוקחת כדורי שינה והרגעה בלי סוף, שותה המון וישנה.
היא מאמצת לה "עבד" שבא לשכב איתה לעיתים תכופות ועושה לה בתמורה מטלות שונות וגם מאמן חדר הכושר שוכב איתה מדי פעם. היא מכירה בחור נשוי ומנהלת איתו רומן ואחרי פרידה קשה ודיכאון, היא מכירה בן זוג חדש בפייסבוק שבתו עוברת לגור איתה ומתיידדת איתה מאד. מה שמוזר לה זה שהזוגיות המשפחתית הזאת נטולת סקס.
הפסיכיאטר שלה מעודד אותה להתמיד בזוגיות האחרונה והמוזרה עם המנצח שהכירה בפייסבוק שנעלם לה כל פעם וחוזר. יום אחד היא מפתיעה אותו ומגלה משהו אודותיו שמתקשר גם אליה ולטיפול שקיבלה והיא צריכה לעכל את הסוד הגדול והמורכב ולהמשיך לחיות.
אהבתי מאד את הסוף האופטימי והמפתיע.
ספר חמוד, קיצבי, השפה מלאה בשגיאות מכוונת כגון: "מכונכושר", "לנשק את אשתם", "עורכדינים", מלא הומור, ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על תמיד אפשר להתאבד מחר