"דני" הינו הספר השני, מהטרילוגיה הראשונה של רם אורן בשם "אהבה כואבת".
כמו הספר הראשון גם כאן תמצאו שהספר מחולק לפרקים מסודרים.
א. עונש
ב. הרכבת
ג. כלא
ד. רצח
ה. עינויים
כבר כתבתי בעבר שאני לא אוהבת סדרות או טרילוגיות. במקרה הנוכחי ולמזלם של כל אלה שקופצים מספר לספר, והאירועי העלילות מתערבלים אצלם, בספר הנוכחי רם אורן מרענן את זיכרון קוראיו, בתקציר מספרו הקודם "שירי". שאפו רעיון טוב!
גם בחלק הזה של הטרילוגיה העלילה מרתקת וזורמת אך הזויה. יד המקרה וצירוף המקרים, מצויים כמעט בכל פרק.
לדעתי בספר הנוכחי, רם אורן הפליג למרחקים ולדעתי, לא אגזים אם אכתוב שהוא לש את הדמויות לחלה עם צמה מפותלת ומפונטזת.
הסיפור מתחיל במלחמת העצמאות, כשברחובות נשמעים כלי שריון, הלמות פגזים ותותחים. בצפון הארץ חלק מהתושבים הערבים תוקפים, וחלקם האחר בורח ללבנון מחוץ לגבולות ישראל.
האטמוספרה בארץ באותם ימים קשה, במיטות בתי החולים התאכלסו פצועים, ובבתי העלמין צמחו קברים רעננים מידי יום.
באותה עת, דני היהודי שגדל בבית ערבי ושנחשב לקצין מצטיין, שירת בצפון הארץ. במסגרת תפקידו היה על דני לאתר פליטים שמסתירים נשק, וחולפים על פני המחסום בגבול הלבנון.
באחר הימים, דני נתקל בין הפליטים במוסטפה עלאמי, אשתו פרידה, וביתם היחידה באשירה.
מוסטפה החליט לברוח ממוקד הלחימה, והותיר אחריו הוראה לחסל את השבוי – איתן, שנחטף בלחימה בצפת והיה כלוא במרתף של בית הספר הערבי.
באותם ימי מנוסה של הפליטים, גם משפחת עלאמי עזבה מעבר לגבול, לאחד מבתיו של הנסיך פהאד אל עזיז הסעודי, ובמיוחד כדי שמוסטפה יעמוד בהבטחתו להשיא לנסיך את ביתו.
להזכירכם, הנסיך פאהד אל עזיז המשיך להשתעשע ברעיון, להביא להרמונו בערב הסעודית את באשירה. כל עוד האחרון המשיך להשתעשע, מוסטפה מילא כל בקשה שלו, גם אם היה מדובר במחיר אושרה של ביתו באשירה.
באותה היתקלות בין דני למוסטפה עלאמי במחסום הלבנוני, עיניו של דני פגשו את מבטה של באשירה. זה המבט שזרע את הניצוץ להמשך הסיפור...
מאותה עת דני לא הפסיק לחשוב על באשירה. הסצנה שבאשירה פרצה בבכי והתחננה בפניו להישאר בארץ, משום שהוריה רוצים להשיאה לנסיך סעודי קשיש הטרידה אותו.
אותו מבט תכול העיניים של באשירה, גרם לדני לרקום תוכניות איך להשיבה ארצה לזרועותיו.
האם דני הצליח להחזירה? האם הוא יהיה מוכן לסכן את חיו למען אהבתו?
מכאן ואילך העלילה תופסת תנופה,לעיתים לא הגיונית ולמרות זאת מצליחה לרתק. העמודים עוברים מצד לצד מבלי להרגיש, תוך כדי פיתולים וקשרים מתבקשים, ומי שמכיר את צורת כתיבתו של רם אורן , יצליח אף לנחש מה ומי הדמות שתככב בפרק הבא.
לחלק הזה בטרילוגיה מתווספות דמויות נוספות: קלרה חורי ובעלה סמי שהיה נוצרי פרו-פלשתינאי וסגן ראש ממשלת לבנון, לורנס העשיר ככורח וסוחר סמים, עבדול קארים-בעל המועדון של "החתול השחור" ועוד.
רם אורן מציף בדלת האחורית מספר נושאים כגון: הבעייה הפלשתינאית, נישואי תערובת של ערבים ויהודים, קבלת השונה והאחר.
כמו בכל ספר מהז'אנר הרומנטי והמותח של רם אורן, יש בעלילה נושאים נוספים כמו: שיטות חקירה, סמים, פשע, אונס, ריגול, חטיפות, רצח ומה לא? כל הנושאים הללו מקושרים כבחבל הטבור למילה אחת: "אהבה".
גם בספר הנוכחי, ישנה חזרה על תבנית של מילים גבוהות מול שפה יומיומית וביטויים שחוזרים על עצמם. במקרה כזה התמונה הראשונה שעולה מול עיניי היא דמות אישה שיוצאת לצעידה עם מכנסיים קצרים, גופייה ונעלי עקב אלגנטיות... :-)
החלק הנוכחי של הטרילוגיה "אהבה כואבת", הינו עוד עלה בבצק העלים עם מרקם אכיל, עם לא מעט גבישים שלא נטחנו היטב, כשהמילוי שלו הוא "אהבה ממבט ראשון".
בגילי המופלג לא מאמינה באהבה ממבט ראשון... או בלשון העם "קליק"... מ"קליק" ובשביל ה"קליק" לעשות את מה שדני עשה, אני בטח לא הייתי עושה, ואני גם מסופקת אם יש מישהו שהיה מוכן לכך. כאלה דברים יש רק באגדות...
מי שקרא את החלק הראשון של הטרילוגיה, לא יחמיץ החלק השני.
לדעתי האישי, החלק הנוכחי צפוי ולכן ישנה ירידה בתאוצה, לרבות חוסר הידוק בדמויות קיימות ודמויות שנעלמו... איפה הם?
קריאה נעימה.
לי יניני