טאייה סלאסי היא סופרת בריטית צעירה ממוצא ניגרי-גנאי. חוץ מזה שהיא סופרת מבטיחה, המכונה בכול דף יחסי ציבור ומתחת לכול עץ רענן "בת טיפוחיה של טוני מוריסון" היא גם אישה יפה להפליא. וכנראה מסיבה זו ההוצאה בחרה לוותר לחלוטין על כל הטקסט המופיע בדרך כלל על הכריכה האחורית לטובת תמונת שחור לבן מחמיאה ביותר של הסופרת! שאפו על המקוריות, כנרת, זמורה, ביתן, אני תמיד בוחרת ספרים לפי המראה החיצוני של הכותב/ת. למרבה המזל סלאסי ניחנה לא רק במראה של דוגמנית על אלא גם בכישרון כתיבה לא מבוטל זהו אמנם ספר ביכורים, אך ניתן לחוש בפוטנציאל הגלום בו.
כדרכם של מרבית ספרי הביכורים יש בספר יסודות אוטוביוגרפיים לא מעטים. סלאסי היא בת למשפחת מהגרים, רופאים, אפריקנים, אשר גדלה בארה"ב. כמו כן, היא תאומה, אביה עזב את הבית והיא הכירה אותו רק בגיל 12. כל המוטיבים האלו מופיעים בסיפורה של משפחת סאי, גיבורת הרומן. זוהי משפחת מהגרים אפריקנים משכילים שחיים בארה"ב, מנסים להגשים את החלום האמריקני, להיטמע בסביבתם ולשכוח את עברם הדל והכואב. אך למרות מאמציהם הכנים להשתלב, הם מוצאים את עצמם בסופו של יום, תמיד בדרך הביתה.
ספרות מהגרים היא ז'אנר מוכר ומעורר עניין, בעיקר במאה העשרים שידעה גלי הגירה רבים ומגוונים. מבחינת התוכן הספר הזכיר לי לא מעט את ספריה של ג'ומפה להירי, הכותבת סיפורים קצרים על מהגרים הודים משכילים, חלקם רופאים, המנסים את מזלם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, במידה כזו או אחרת של הצלחה. עד כה לא נחשפתי לסיפורים של מהגרים אפריקנים לארה"ב, אך קשה לומר שיש כאן חידוש גדול. קשיי ההגירה, הגעגועים ורגשי האשם, הניתוק מהבית אך הגעגועים אליו, ניסיונות הדור השני להשתלב וכד' מוכרים לנו מסיפורי מהגרים ממוצאים שונים. אך ההצלחה והעניין שבספר מתבטאים בעיקר בסיפור המשפחתי. כמו הרבה סיפורים טובים זהו סיפור של משפחה אומללה, מה לעשות שוב טולסטוי צדק, אין כמו משפחה אומללה בכדי ליצור סיפור מרתק. סיפורה של משפחת סאי, נע אחורה וקדימה בזמן ובין נקודות המבט של ההורים וארבעת ילדיהם. הכתיבה של סלאסי עוצמתית ופואטית. היא מאפיינת בתעוזה ובמקוריות את בני המשפחה השונים, את מאפייניהם היחודיים את כאבם, סבלם ואושרם. כמו בכול משפחה טובה גם משפחת סאי שומרת סודות, מסתירה שקרים ועוברת טרגדיות. מותו בטרם עת של האב מאפשר לכולם להיפגש ולבוא חשבון עם העבר. זה אולי לא הנושא הכי מקורי שיש, אבל הוא בהחלט כתוב היטב.
אני מקווה שסלאסי תגשים את כול ההבטחות הגדולות והסופרלטיבים שכבר ניתלו בה. אך בשורה התחתונה זהו ספר ביכורים ראוי על משפחה המתמודדת עם אתגרי ההגירה לעולם חדש. ולו הייתי סלאסי הייתי מבקשת מההוצאה לשווק את ספריי על סמך איכותם ותוכנם ולא על סמן המראה החיצוני שלי (ע"ע טוני מוריסון).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
