יומני הערפד זה לא ספר.

מברנדון יקירי אני כמעט משוכנעת שלא תתאכזבי.
חוץ מזה, יש ספרים שלדעתי הרבה יותר גרועים מההוביט. אנשים שאהבו את ההוביט - זה לא שאי אפשר להבין למה הם אוהבים את הספר הזה.
זה לא יומני הערפד. כאילו, לגמרי לא.

קודם כל, מי אמר לך שאני לא אל..?

יותר מבאס להתאכזב מספרים שכל העולם עף עליהם.
זתומרת, תמיד ידעתי שכל העולם אידיוט - אבל עד כדי כך??

אבל את צריכה להיות ממש אל ספרים כדי לא להיתקל בספרים רעים.
או פשוט להיות ממש טיפשה ולא לשים לשום חיסרון :O

אנג'י ואור, שכנעתם אותי :)

זה לא "להתאכזב מדברים." זה "להתאכזב מספרים. ספרים בשבילי זה דבר מקודש. מבאס אותי לחשוב רעות עליהם, או על מי שכתב אותם..

אני באמת אנסה את סנדרסון. נקווה שישחק אותה גם אצלי.

סנדרסון מעולה. לא חושב שתתאכזבי. ביקורת מעולה :)
גם אני לא התחברתי לספר.

סנדרסון נכשל מלאכזב אנשים רבים. הוא משחק אותה כמעט כל פעם.
חוץ מזה, שאם תפחדי להתאכזב מדברים, אז כדאי לך להפסיק לקרוא ספרים.

משפט הפנטזיה שלך נהדר.
נצחיה, אני נאלץ להסכים עם רוב דברייך, להמשיך להעריץ את הסדרה ולהוסיף אותה לרשימת הקריאה "לא רציונלי - לא נורא".

אנג'י, היתה לי בראש מין שלישיית פנטזיות מפורסמות שרציתי לקרוא: ההוביט, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, והערפילאים.

את שני הראשונים השאלתי מהספריה, ולא קראתי עד הסוף מחוסר עניין. ב"מדריך הטרמפיסט" עוד הבנתי, לגמריי הבנתי למה אנשים מתים עליו. הוא באמת מגניב. אליי הוא לא דיבר, וזה בסדר.

אבל ההוביט הכל כך מפורסם ביאס אותי נורא. אני חוששת שתהיה לי פעם שלישית גלידה וגם סנדרסון יבאס אותי..
שווה לקחת סיכון?

אוקיי, אז ככה,
אני לא מסכימה עם הקטע ש"הארי פוטר עומד מול כל הפנטזיה", אני מסכימה, לא הצלחתי להתחבר להוביט. אולי עברתי את הגיל, אולי עדיין לא הגעתי אליו, אבל וואו, שנאתי את הספר הזה.
בכל מקרה, הארי פוטר הוא ספר נחמד+, הסדרה משתפרת לאיטה ובסופו של דבר - יצא ספר בסדר גמור ( את זה אני יכולה לומר אחרי זמן מחשבה רב).
אבל, הארי פוטר עושה משהו. הוא ילדות. אבל האם הוא באמת פנטזיה? פנטזיה טהורה לגמרי? אני לא חושבת. הארי פוטר הוא אחלה ספר, נשבעת. כל ספר וספר בסדרה, הם מקסימים.
אבל הם לא מגיעים לקרסוליים של ספרי פנטזיה אחרים. תקראי את ברנדון סנדרסון ותביני; זה בכלל לא הארי פוטר מול כל העולם.
הערפילאים של סנדרסון, שם הרוח של רותפס, החור שברעש של נס, אפילו לב פלדה שנחשב אחד מהספרים הפחות טובים של סנדרסון בעיני. כולם, מדהימים אחד לאחד. טוויסטים ודמויות מדהימות ונוגעות שלדעתי האישית מנצחים את הארי פוטר עם יד אחת קשורה מאחור.

נ.ב-
אחלה ביקורת:)

זשל"ב, זאת באמת ביקורת מעולה :)
נצחיה, הוא צודק. כשרולינג התחילה את העלילה היא ידעה איך היא מסתיימת. יכול להיות שהתפספסו לה קצת פרטים קטנים בדרך, אבל היא ידעה לפחות תשעים אחוז. יש איזה קליפ ביוטיוב על זה, אני יכולה לחפש קישור שלו אם תרצי.

כשאמרתי "רוב האנושות" התכוונתי לאנושות בגיל שלי. אני אוהבת להשתמש במילים גדולות.. לא תמיד בהקשר לוגי טהור.

פעם אהבתי את סנדרסון, עכשיו כל הז'אנר הזה קצת כבד עליי. אני מחפש משהו יותר קליל.

נצחיה, את צודקת. בערך. לפני חודש בערך קראתי את 'המשחק של אנדר' (ספר ממש מצויין, לא ברמה של הארי פוטר אבל עדיין) והיה בו משהו שמאוד הזכיר לי את הקווידיץ'. לא זוכר איך קראו לזה, אבל במשחק הזה שני קבוצות של ילדים התחרו ביניהם בכוח משיכה אפס.

אז נכון, בהארי פוטר יש כל מני מרכיבים שאפשר למצוא בספרי פנטסיה וותיקים יותר. אבל לדעתי מה שהופך אותו להכי טוב, יותר טוב מכל האחרים, זה שרולינג לוקחת את כל המרכיבים האלה ויוצרת מהם משהו חדש. משהו מדהים, שמתעלה אפילו על המקור. או כמו שאומרים: "התלמיד עלה על מורהו".

אפשר לראות את זה בדמויות, ובמיוחד בשמות. רולינג היא אלופת השמות. וולדמורט, דמבלדור, סנייפ, מאלפוי, קווידיץ',גריפינדור, סלית'רין. שמות שקשה לחשוב אליהם, ומתאימים אל הדמות או על החפץ כמו כפפה ליד. ובל נשכח את העלילה הקצבית ומלאת החן וכושר ההמצאה, הדמויות המקסימות, הכתיבה המשובחת, וכמובן גם ההרגשה במהלך קריאת ספרי הסדרה שכאילו אנחנו מכירים את הארי מהרגע שבו הוא היה תינוק, ועוקבים בעצם אחרי שנות התבגרותו, לאט לאט, עד גיל 17, ואפילו 19 שנה מעבר. (אני כבר בן 16, דרך אגב, בגיל של הארי כשהוא היה בספר השישי. זה גיל מכובד).
אומרים שכשרולינג כתבה את הספר הראשון, כבר היו לפניה 6 ספרים נוספות בראש. ואכן, נראה שכל פרט ופרט, ולו הקטן ביותר, תוכנן בקפידה, ורואים את זה בהרבה רגעים, כמו למשל הרגע ההוא בחדר הסודות עם היומן של רידל. רק בהארי פוטר השישי הארי מגלה שזה היה הורקרוקס. ויש עוד הרבה דוגמאות נוספות.

וואו, יצאה לי פה עכשיו וואחת ביקורת. איפה הייתי כשניסיתי שעתיים שלמות לכתוב עליו ביקורת??




נעמה- נכון מאוד. דאע"ש כנראה לא קראו הארי פוטר, כי אם הם היו קוראים, הם לא היו עושים את כל הזוועות שהם עושים, כי הרי אין מישהו שמתעלה על כוחותיו של האחד והיחיד, אדון הרשע, זה שאין לומר את שמו- הלורד וולדמורט! בוהוהוהו!

הארה קטנה: לא רוב האנושות. אולי רוב העולם המערבי. יש אוכלוסיות שלמות שלא נחשפו לתרבות הטולקינית ובטח לא להארי פוטר

לא הבנתי איך ספרת את "רוב האנושות".
רוב האנושות שנולדו בשנות התשעים ואילך, נחשפו לספר בגיל אפס. ואולי הם ימשיכו לראות בו פסגת השיא של יצירות המופת האלוהיות באשר הן.
מטבע הדברים ואילוצי השנה שבה נולדתי, לא יכולתי להכיר את הארי פוטר לפני שהייתי בת עשרים וחמש. מה שגרם לי להכיר קודם לכן חלק ממקורות ההשראה, כמו מיכאל אנדה ורואלד דאל. כך שלא בטוח שתשני את דעתך, פשוט כי זו רוח התקופה (גם אם לא קראת הארי פוטר בגיל עשר, בוודאות הושפעת מקיומו). עדיין, אני טוענת שאת ההצלחה של רולינג צריך לבדוק בכלי מחקר סוציולוגיים ולא ספרותיים. ועם כל הכבוד לרולינג, ההשוואה הספרותית לטולקין ממש לא במקום לדעתי.

ברנדון סנדרסון עוד מפורסם נורא שיושב לי ברשימה כבר שנים. שוב, אני פוחדת להתאכזב.

נצחיה, יכול להיות שאת צודקת. קראתי לראשונה את הארי בגיל תשע עשרה, (בניגוד לשבע / תשע הקלאסי של רוב האנושות) אבל זה לא מנע ממני להפוך לאוהדת מושבעת מאד. יכול שלהיות שבעוד עשרים שנה דעתי תשתנה. נהיה בקשר :)

אלון, טולקין טרחן כי הסיפור לא ממש מעניין אותו. מעניינת אותו השפה, המיתולוגיה, היצורים והגניאולוגיה שלהם. את שר הטבעות עוד אפשר לקרוא, בסילמריליון הרמתי ידיים.

קריקטורה וזשל"ב - אני שונאת לשלוף את הטיעון הזה, אבל בכל זאת נראה לי שמדובר בעיקר בעניין של גיל. בדרך כלל כמה שנים לכאן או לכאן לא עושות הבדל בהתייחסות לספרים, אבל במקרה הזה בהחלט כן. אני לא אומרת שהארי פוטר לא נחמד מאוד. בהחלט כן. קראתי בהנאה את כל הסדרה. האם יש בו יצירתיות ודימיון? כן. האם הכל מקורי? ממש לא. מי שמכיר ספרות פנטסטית ותיקה יכול לעקוב אחרי מקורותיה של רולינג, ולמצוא אותם. אבל זה לא משנה, כי לא כל אחד יכול וצריך להמציא את הגלגל. מה שכן מפריע, ואמרתי את זה, זה חוסר העקביות. הוא נובע מהדרך שבה נכתבה היצירה - ספר אחד בכל פעם. וכך אפשר למשל להמציא מחולל זמן, אבל להבין שקיומו בעצם מפריע, ולכן לבטל אותו בספר הבא. "שר הטבעות" במובן הזה הוא יצירה אחת גדולה ושלמה. הפער קיים גם אצל טולקין, אבל הוא בדיוק במקום שלשמו התכנסנו. המעבר מההוביט שהוא ספר הרפתקאות קליל וחביב, והפיתוח שלו לסאגה המורכבת והאפלה שהיא שר הטבעות, לא עובר בצורה שלמה. הטבעת לא הייתה אמורה מלכתחילה לשחק כזה תפקיד משמעותי, ולכן התפירה שלה לשם לא מושלמת.

הומור?? אצל טולקין? לא, הוא לא מאלה. גם בהארי פוטר אין הומור ממש. לא בריטי, בכל אופן. קצת הומור גיחי גיחי, אבל לא בשבילו מתכנסים לקרוא את הארי פוטר, שהוא אכן לא בדיוק פנטזיה אבל זוכה להיקרא פנטזיה בכל זאת משום שהוא עומד על כתפי ענקים - אקא טולקין, למשל, שהוא האב המייסד של ספרות הפנטזיה המשמעותית. כל העניין אצל טולקין זה לא ההומור ואפילו לא העלילה. זה העושר הספרותי והשפתי, והיכולת לברוא עולם אחר, טוטאלי, עם גיאוגרפיה והיסטוריה שיש להן נפח וטעם, ואין בהם שום דבר שרירותי או סתמי. מצד שני, טולקין הוא גם וואחד טרחן, אז זה כנראה אחד על חשבון השני.

ספרות פנטזיה טובה אפשר לפגוש אצל ברנדון סנדרסון. אני באופן אישי הופתעתי.

נצחיה, לא ממש מסכימה איתך לגבי הארי פוטר - אבל אולי אני לא אובייקטיבית..

מומו, איזו ילדה היית..? זה אחד הדברים שכן הפריעו לי בהוביט. שבעתי ממלחמות ומאלימות ובלגנים. למרות שהאלימות שם היתולית ועדינה, משום מה לא היה בא לי על האקשן.

תודה, נופירי.

זשל''ב, אולי גמני עוד כמה שנים אשמח לגלות שהוא כן טוב? זה יהיה ממש כיף.
יופי לך שאתה יודע לחלק.. אצלי בפלאפון יש קיצור דרך למחשבון ופתרתי את כל בעיותיי בחיים. גם בלי לדעת מתמטיקה לא ריממו אותי במכולת. נראה לי.

אני יודע לספור מצויין. אפשר לומר שאני מחשבון מהלך. כמובן שיש גבול מסויים לכישרון הזה שלי ומתישהו אני צריך להיעזר במחשבון, אבל לחלק ב-3 אני בהחלט יודע מצויין.

ההוביט זה עוד אחד מהספרים האלה שהתייאשתי מהם מהר, ואז בגיל מבוגר יותר גיליתי שזה אחלה ספר.

מוריה- את כל כך צודקת.
נצחיה- פחות מסכים איתך, אבל על טעם וריח אין להתווכח. טוב לפחות שאת עורכת עליו חידונים... (וכמובן שאפשר למצוא בכל דבר את הנקודות השליליות, אבל למה לא למנות גם את הנקודות החיוביות?)

ביקורת מצוינת.
בקשר לספר אני לא מסכימה איתך, אבל אני מאלה שרק ימשכו בכתפיים. כל אחד וטעמו, כנראה.

מוריה, לפרט את כל בעיות העקביות בהארי פוטר ידרוש פוסט שלם.
אז אני מעדיפה לא להגיב כאן.
וכן, קראתי את כל הסדרה. כל ספר ממש כשהוא יצא ממכבש הדפוס. וגם ערכתי עליה חידונים. בני ביתי יודעים אותה בעל פה כמעט. נחמדה, אבל בלי שום יכולת השוואה לסאגות של טולקין, ולעולמות שהוא ברא. קלאסה אחרת לחלוטין.

נצחיה, אני לא מסכימה. הארי פוטר בלי חוקתיות? - נשמע לי שלא קראת את הסדרה וזרקת הצהרות באוויר. כל ההצלחה של הארי פוטר עומדת מאחורי האמון בין רולינג לקוראיה, והכל התחיל מתכנון מוצלח של עלילה שמבוסס כמו תמיד על חוקתיות. זה רחוק מלהיות סתם ערימה של "אנשים וקסמים וזהו".

לא נעלבת,לא קראתי רק ראיתי את הסרט... בכלל בכל העניין עם שר הטבעות וההוביט
או שרואים טיפונת "מעבר" כי הרי תפרו שם עולם מדהים או שלא..
"והקצת מעבר" פשוט קסום...אני חושבת שאין מה להשוות לאדון פוטר
אולי זה באמת הגיל כפי שנצחיה כתבה.

הממ.. אני קראתי את ההוביט כשהייתי ממש קטנה. זה היה אחד הספרי פנטזיה הראשונים שקראתי, התלהבתי מאוד מכל המלחמות והאלימות (אני מודעת לזה שזה נשמע רע, אבל זה פשוט היה חדש בשבילי). אני אפילו לא ממש זוכרת את העלילה, רק שקראתי אותו בגרסה הישנה שלו והוא כמעט התפרק לי ביד ואבא שלי כמעט הרג אותי כשהוא גילה אותו על הרצפה^^

אז אני מהאמצע.
לגמרי אוהבת את ההוביט. בתרגום הישן, בתרגום של טייסי חיל האוויר שישבו בשבי ולא היה להם מה לעשות שם, אז תרגמו, ובכל תרגום אחר. הארי פוטר לא מתקרב להיות פנטזיה. הארי פוטר הוא סתם קחו-אנשים-תוסיפו-קסמים-בלי-חוקיות-וזהו. חביב בדרכו, אבל לא יותר מזה. בואי נגיד את זה ככה: ההוביט הוסיף לנו מטבעות לשון לסלנג הביתי. הארי פוטר (שנקרא כאן בלי הרף) - לא. ואולי זה ההבדל כולו.

אבל זו דעתך, ולכן אני מושכת כתפיים ועוברת לביקורת הבאה. לא נעלבתי בכלל.