ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 במאי, 2015
ע"י asheriko
ע"י asheriko
"נהנתי מאוד לקרוא את תאורי המקום (האמיתיים) של ניו -יורק כמו למשל פרוספקט פארק (כמדומני שכונת ילדותו של אוסטר עצמו) בברוקלין , שבו - אני נזכר- השמש זורחת ושוקעת בצורה מעט שונה מאשר בשאר כדור הארץ כאשר מביטים בה דרך ענפי העצים המכוסים עלים."
----------------------------------------------------------------------------------------------------
לקחתי אתנחתא קלה מספרי מד"ב וקראתי בימים האחרונים את הספר הזה. מדובר בספר קריא מאוד , קליל שניתן לסיימו ביומיים -שלושה בהנחה שיש לכם סדר יום ממוצע. כמו בכל ספר אוסטרי גם כאן יש דגש על סיפורים קטנים בתוך מסגרת של סיפור גדול , כשחלקם בכלל לא קשורים לסיפור המסגרת. כמו כן למקריות תפקיד ראשי וגם זה מאפיין אוסטרי ידוע .
נתן גלאס , סוכן ביטוח בגמלאות וגרוש, מחלים ממחלת הסרטן ומחליט לחזור לשכונת ילדותו שנמצאת בברוקלין ניו-יורק. שרשרת מדהימה של ארועים הופכת אותו מאיש תשוש מריר ומיואש לדוד אהוב, אביר על סוס לבן ואיש השלם עם עצמו.
עלילת הספר מתרחשת בין שנת 2000-2001 ומסתיימת קצת לפני ארוע טרואמתי מאוד בהיסטוריה האמריקאית. עם זאת הספר מסתיים באווירה אופטימית וחיובית וזהו דבר נדיר אצל אוסטר שמעדיף סיומת חסרה כזאת שמשאירה את הקורא עם חור בבטן ...
נהנתי מאוד לקרוא את תאורי המקום (האמיתיים) של ניו -יורק כמו למשל פרוספקט פארק (כמדומני שכונת ילדותו של אוסטר עצמו) בברוקלין , שבו השמש זורחת ושוקעת בצורה מעט שונה מאשר בשאר כדור הארץ כאשר מביטים בה דרך ענפי העצים המכוסים עלים. יש לה מין איכות ...סגולה כזאת. כמו כן הוא מציין את הקוסמוס דיינר בקווינס, ובנוסף מסעדת סטייקים ידועה במנהטן ועוד ועוד.
הספר מהנה בהחלט , אומנם לא אחד מחמשת הגדולים של אוסטר: מר ורטיגו, ספר האשליות, לוויתן, ארמון הירח או מוזיקת המקרה אבל בהחלט ספר טוב. הוא יכול היה להיות טוב יותר אלמלא מספר דברים קטנים:
1. תרגום - התרגום לא רע אבל ממש בעמודים הראשונים ישנה טעות די צורמת - הגיבור אומר על בתו -בשרו : רייצ'ל העלובה" בהקשר לוויכוח בינהם . זהו תרגום של "poor Rachel" אבל ההקשר לא נכון , זוהי צורת ביטוי שכיחה באנגלית אמריקאית והיה צריך לתרגם "רייצ'ל המסכנה"
2. רופא פנימאי, על אף השם המטעה, (אחד מסיפורי הרקע) איננו מנתח ואין לו מה לחפש בחדרי ניתוח. כל מי שהיה במחלקה פנימית יודע זאת. אין לי מושג איך אוסטר התבלבל ככה.
3. לקראת סוף הספר העלילה מקבלת מאפיינים של "כלוב הציפורים" וזה לא מועיל אלא רק גורם לסיפור להראות מאולץ וסינטטי - מי שיקרא יבין
4. מבלי להכנס לפוליטיקה או לדעתי האישית צריך לומר: ההטפות החוזרות ונשנות שאוסטר שם בפי גיבור העלילה בזכות המפלגה הדמוקרטית ומועמדה דאז (אל גור) , על רקע הבחירות שהתרחשו באותה תקופה (למי שלא מכיר: הדמוקרטים, וזה רק שם , הם השמאלנים-סוציליסטים של אמריקה . הרפובליקנים = ימנים - קפיטליסטים. אוסטר עצמו , הוא שמאלן רדיקלי בדעותיו הפוליטיות ). על פי הכתוב נראה כי אוסטר לא כל כך מכיר את ההיסטוריה של המפלגה שלו - סנטורים דמוקרטים הם אלו שהקימו את הקו-קלוקס-קלאן הגזענים בדרום (בספרי ההיסטוריה הם נקראים "דרומיים גזענים" - אף פעם לא דמוקרטים , נחשו מי כותב את הספרים האלה ? ) הם אלו שבצעו לינצ'ים מחרידים בשחורים כולל במהומות בעיר ניו-יורק במלחמת האזרחים (שפרצה על רקע הנסיון לסיים את העבדות של שחורים ) , ובמיוחד בשכונת five points ורואים זאת יפה בסרט המעולה Gangs of New York (דיקפריו, דיי- לואיס) - עד שלינקולן (הרפובליקן ) דיכא את המהומות, ובהמשך הינקים ניצחו והעבדות הסתיימה. שנים לאחר מכן הדמוקרטים הובילו מאבקים קשים נגד אינטגרציה של שחורים בבתי ספר לבנים ומתן זכות הצבעה לשחורים - בלא הצלחה כמובן. רק שנים לאחר מכן שינו הדמוקרטים את עורם , לבשו את חולצות ה"לא לגזענות " שלהם והחלו להלחם (כביכול) על זכויות שחורים. זה קרה שניה אחרי שהשחורים קבלו את הזכות להצביע. אלו עובדות היסטוריות מתועדות בעיתונות, טלווזיה וספרים.
משעשע וקצת עצוב שאוסטר לא יודע, ושמא בוחר להתעלם מהעובדות הללו והתחושות הללו פגמו במעט בחווית הקריאה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
asheriko
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה על הפידבק
אני חייב לציין שאני לא ממש מחווה דעה פוליטית פה אלא רק מציין נקודות ציון בהיסטוריה האמריקאית - מה גם שאין חפיפה מלאה בין הימין האמריקאי לזה הישראלי בעיקר בנושאי כלכלה וכנ"ל לגבי השמאל האמריקאי והישראלי. בכל מקרה אני משתדל לשים לעצמי גבולות בביקורות שלי.
לגבי הספר עצמו - כתבתי את הביקורת ישר כשסיימתי לקרוא אותו ובפרספקטיבה של כמה שעות הוא אכן אחלה ספר , נקודת החוזק העיקרית שלו לדעתי היא שהוא אופטימי יחסית לספריו האחרים של אוסטר. אני לא הייתי שם את מורקמי ואת אוסטר באותה קטגוריה . אם כבר את מייקל שייבון (אירגון השוטרים הידיים) ואוסטר באותה קטגוריה. הם לא כותבים ממש באותו סגנון אבל אני מקבל מהם את אותו וייב. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אתם כל כך נחרצים. למעט מר ורטיגו, "שגיונות" זה הספר שהכי אהבתי. ואולי אפילו כולל מר ורטיגו.
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
כתוב בסימניה שהמתרגמת היא מכיל אלפרון... משעשע. זו כמובן מיכל אלפון הלא כשרונית.
זה בהחלט לא אחד מחמשת הגדולים, אבל זה אוסטר לקראת סיום שיאו. מעבר לזה כבר אין לו ספרים ראויים בעוד שכוחו של מורקמי במותניו.
אגב, ההזיות של השמאלנים הן תמיד בעכריהם. גם שם ובמיוחד כאן. |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת