רומן לטיני מכסיקני עסיסי, מעניין וכתוב טוב.
מרכוס הוא גיבור הרומן, הוא מואשם בפשע שלא ביצע ונאלץ להימלט חסר כל מביתו שבמכסיקו סיטי לעיירת ילדותו. הוא רוקם עסקה מפוקפקת ושקרית כדי להוציא מדודו העשיר כספים במרמה ואז להימלט. הדבר אינו פשוט כיוון שהדוד העשיר חולה ועומד למות ומושך לביתו את כל קרובי המשפחה המעוניינים לעוט כחיות טרף על ירושתו.
התוצאה היא עלילה מלאת שקרים ומהפכים, חושנית ומצחיקה.
כתיבה לטינית במיטבה. מומלץ.

ציפיתי למשהו קליל מצחיק וזורם, ובפועל אחרי כמעט חצי ספר פשוט וויתרתי ולא הצלחתי להמשיך יותר עקב חוסר עניין בסיפור והרגשה שהקריאה לא זורמת. יכול להיות שהבעיה נעוצה בתרגום כמו שחלק מהמבקרים פה ציינו.

ספר כיפי לקיץ, לתקופת "צוק איתן" ובכלל.
ספר הומוריסטי, על צירוף של ארועים, בנוסח "הטוב הרע והמכוער" הזכור לטוב.
כולם מרמים את כולם, החל מגיבורנו מרקוס שנקלע ל"קוצר מזומנים"עקב הסתבכות, הדוד הפיקח, שמתמרן את כולם ממרומי הונו, גילו , תבונתו ועורמתו ובדמויות אחרות.
האזור מקסיקו, המתוחכמת, עשירה בניסיון חיים כדי לשרוד, גם מושחתת ( אבל זה נושא משני) ומערכת יחסים מיוחדת.
הארועים זורמים בראש קל, פשוט כיף להיות מופתע כי.. אין עונשים כבדים, ולבסוף הצדק מנצח. אבל רק אם מבינים אותו.
הנושאים ה"כבדים " מבצבצים בסיפור , אבל רק כרחשי רקע.
דוגמה, האחינית אמיליה נשאלת מדוע התחתנה עם האמריקאי ועונה "כי תמיד הייתי חולה על מה שמגיע מאמריקה" .
או הסיפור לתלמידים של המורה על התן, שחי בישימון, אוכל בשר באוש, מזדווג פעם בשנה וצוחק בלילה. כל התלמידים הנהנו שהבינו , רק תלמיד אחד הרים יד ושאל " אני לא מבין , אם הוא חי בישימון, אוכל בשר באוש ומזדווג פעם בשנה, על מה יש לו לצחוק?".
בקיצור סיפור נחמד.

ספר שנון, מצחיק ומותח. נקרא בקלות ומהר.
קראתי אותו בשפת המקור (ספרדית) ויכול להיות שזה מוסיף לו עוד כוכבים. אולי זאת הסיבה שהקוראים בעברית פחות אהבו אותו.
צריך להבין את המנטליות של דרום אמריקה בשביל לטפוס את העומק של הספר, כל מה שקשור בשלטון דיקטטורי, שחיטות של שוטרים, הווי של מקום ובכלל השפה היפה שהסופר משתמש בה ולא תמיד ניתן לחוש בה דרך תרגום, מצוין ככל שיהיה.
אבל בלי כל קשר לזה, העלילה מקסימה.

קליל. מצחיק. נקרא בקלות. משעשע ואף מותח מעט.
חמוד!
רציתי לכתוב שספר שמתאים לימות הקיץ...אחר-כך חשבתי שגם ביום חורף סגרירי,
בא לעתים משהו קל ומרענן, לא?

כל כך רציתי שזה יהיה ספר מעולה. קלאסיקה מקסיקנית פרועה וחושנית הבטיחו לי על הכריכה.

בגיל 9 – 10 גרתי במשך שנתיים במקסיקו סיטי, ואפשר לומר שזו הייתה החוויה המעצבת של ילדותי. מקיבוצניקית תמימה שבקושי יצאה מהקיבוץ פעם בשנה לחופשה בכרמל, עברתי להתגורר בעיר ענקית, צבעונית, שונה מכל דבר שפגשתי קודם. מאז אני אוהבת כל דבר שקשור למקסיקו או למקסיקנים.

andale - אז מה עם הספר?

מרקוס, מהנדס צעיר שחי במקסיקו סיטי עם חברתו היפהפיה לָה-צָ’מוּקָה (השֶדה), מואשם בפשע שלא ביצע. הוא נמלט מהמשטרה כשבכיסו רק 61 פזוס, ובורח לביתו של דוד עשיר, שחי בכפר שבו נולד. שם מסתבר לו שהדוד חולה מאוד, ושחבורה שלמה של דודנים נקבצו סביבו בתקווה לזכות בחלק מהמיליונים הצפויים להיות מחולקים בירושה.

מכאן מתפתחת עלילה חביבה, שכוללת אי-הבנות, קנוניות, בגידות פה ושם, קורטוב של ארוטיקה, והרבה פרטים לא סגורים. איפשהו סביב אמצע הספר, יש טוויסט קטן בסיפור – לא אגלה לכם מהו, אבל אפשר לומר שהוא משנה את נקודת מבטם של הקוראים על מה שקראו בחלק הראשון. הטריק הזה נעשה בצורה קצת גולמנית, ואולי זה מה שמבטא יותר מכל את הספר הזה – משהו גולמני, לא ברור עד הסוף, אם כי חביב ובלתי מזיק באותה מידה. קריא מאוד, דמויות משעשעות, ואפילו מותח לקראת הסוף.

בקיצור: חביב. שני מקסיקנים על רכס… שמש גבוהה במרום… ולפיכך מוסר השכל: מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה…

הספר יצא לאור במקור בספרדית ב-1979, ועובד לסרט קולנוע (גם הוא בספרדית) ב-1995. תורגם לעברית בידי רינת שניידובר. בונוס מקומי: כל הכבוד למי שאחראי על עיצוב הספר – כריכה נקייה ויפה מבחוץ, כתב גדול ומרווח מבפנים.

(עוד ביקורות שלי בבלוג די לחינוך בסלונה: http://saloona.co.il/anatshapiraspace/?cat=6804)