ביקורת ספרותית על הזעם והגאווה מאת אוריאנה פלאצ'י
ספר מעולה

---

אוריאנה פלאצ'י, ילידת 1926, איטלקיה מטוסקנה, חשבה שכבר ראתה הכל בחיים. בתור כתבת שסיקרה מלחמות על פני כל הגלובוס, ראיינה את הבולטים באישים של המאה ה-20, ישבה בביתה בניו יורק, כשהיא עסוקה בכתיבת ספרה החדש. מסיבה לא ברורה, נבואת לב נגיד, הודלק מקלט הטלוויזיה המפריע לכתיבה בדרך כלל, רק כדי ליפול על התמונות הראשונות של הפגיעה באחד ממגדלי התאומים. גם לעיניים שראו כבר כל מוות אפשרי, התמונות הללו היו בלתי נתפסות. בעודה יוצאת מביתה נפגע המגדל השני. התוצאה, אחד המגדלים נשאב לתוך עצמו וקרס, השני פשוט נמס והתמוטט, כמעט 3000 הרוגים ישירות ועוד מאות בעקיפין במבצעי ההצלה. אנשים קופצים חופשי מהמגדלים לא כדי למות, אלא דווקא כדי להנצל. מכולם נשארה רק אבקה הדומה לאבקת קפה נמס.
בשוך המהומה החליטה פלאצ'י לגנוז את הספר עליו עבדה ומתוך זעם ואף גאווה לשבת ולכתוב מאמר לעיתון איטלקי אותו התבקשה לכתוב, מאמר שהתרחב לספר.
בדר"כ אני לא אוהב לצטט מספרים. ציטוט היכול להשמע מדהים ברגע קריאתו בספר, ברגע קריאתו מחוץ להקשר בסקירה הוא עוד שורה אחת דלה. הספר דנן מלא באפשרויות ציטוט ולו היה צריך רק מדגם, גם אז היה צריך להעתיק עמודים שלמים.
פלאצ'י כותבת מתוך זעם נורא, זעם שאין לא גבולות לא של פוליטקלי קורקט, לא של נימוס צונן, לא של כתיבה בדרך של רמיזה. הכל גלוי, מפורש, במילים הכי מעליבות ובוטות, למשל ערפאת, שלדעתה היה הומוסקסואל וטרוריסט, לא חשוב הסדר. לא רק מתוך זעם היא כותבת, אלא מתוך גאווה של היותה בת לתרבות נאורה, מתקדמת, המקדשת את זכויות הפרט (ארה"ב), בת למדינה (איטליה) בה מצויות שכיות חמדה מהנפלאות בעולם והעתיקות בעולם.
ועל מה זעמה המתפרץ, נטול הגבולות, חסר הנימוס והבוטה? בעיקר על הפוליטיקאים הרופסים של המערב, על ההליכה לקראת ה"מסכנות" של המהגרים המתדפקים על דלתות מדינות אירופה בכלל ואיטליה בפרט. הזעם הוא על החוצפה של האסלאם ודוברו בן לאדן, המבקשים להחריב את כל הנאור, הדמוקרטי, התרבותי והמתקדם.
פלאצ'י מבקשת לשים גבולות ברורים ונוקשים ולמנוע קבלת מהגרי אסלאם חדשים לאירופה וארה"ב באשר היא סבורה ואף מוכיחה שאלה טרוריסטים בפוטנציה ובפועל. היא רואה באיממים של המסגדים באירופה נושאי דרשות עם מסרים של דלות, פרימיטיביות ושנאה. היא לא מבינה איך הפוליטיקאים לא רואים זאת, אבל מבינה שזה נובע מפחד.
השנאה של פלאצ'י לאסלאם פשוט לא יודעת שובע. ספר חובה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הזעם והגאווה