אני חושבת שהטעות של אנשים היא להסתכל על הכריכה ועל התקציר ולצפות לספר בנות קליל עם סוף טוב קלאסי.
אז זהו, שלא. הספרים של סיטנפלד הם ההיפך הגמור מזה. אני רואה בספרים שלה אמיתות שקשה למצוא היום ברוב הספרות הנמכרת, ולי אישית היה ממש קשה לקרוא את הספר הזה כי בכל פסקה ממנו יכולתי למצוא את עצמי. עצמי שלא יודעת מה לעשות בסיטואציות מסוימות בחברה, עצמי שלא מצליחה לשמור על מערכות יחסים חבריות קרובות למשך תקופה ארוכה, עצמי שמרגישה תמיד מחוץ לעניינים ולא שווה את תשומת הלב של אף אחד, עצמי שמתפשרת במערכות יחסים זוגיות.
התהליך שהאנה חווה פה הוא אמיתי מאוד ואמין מאוד. החיים האמיתיים לא דומים בכלל למה שמוצג בסרטים ובספרים. המציאות נוטה לאכזב, להכאיב ולקרוע חלומות לגזרים. ובסופו של דבר, האושר האמיתי עשוי להמצא במקום שאף פעם לא חשבנו עליו. ולא תמיד הוא יגיע בצורתו של אושר מדומיין.
הכתיבה של סיטנפלד היא, לטעמי, גאונית. היא רגשית ועמוקה, והסגנון של סיפור במקטעים סביב אירועים ולא ברצף אחיד משאיר תחושה שלא הכל בחיים שווה אזכור, מה שנכון.
זה ספר למי שמסוגל להתמודד עם העובדה שהחיים הם דבר קשה, ושלפעמים גם לאנטי-גיבור יש רגשות ומילים להביע.

כל מי שאי פעם הרגיש זקן בתוך גופו הצעיר, כל מי שצפה בכולם מהצד, כל מי שלא הצליח לחבב ולהתחבב, כל מי שהנעורים היו בשבילו עול של ממש - ההכרח ליהנות מול חוסר היכולת - הספר הזה הוא בשבילכם.

ספר מעולה. הוא לא קל לעיכול אך גורם להרבה מחשבה. אנו, הנשים, מרבות לנתח כל סיטואציה, לתת משמעות לדברים שאין ראויים להתייחסות, לנבור ולדאוג ולבסוף להבין כמה הדאגות שלנו חסרות משמעות... חסרות משקל.
אני לא אגיד שאין בספר הזה חסרונות. הוא כתוב כמו פיסות יומן שלעיתים לא קשורות אחת לשניה, כשהסופרת מצפה מאיתנו להשלים עם המידע המועט, עם החורים בעלילה, עם דברים שלא מספרים עליהם. חסרה לי מעט התשובה לשאלה - מדוע האנה שמה את מערכות היחסים בחייה כמרכז? מדוע זה היה כה חשוב לה? השאלות האלו נותרות ללא מענה. ועדיין, זהו לא ספר רע. כל ספר שגורם לי לחשוב לעומק הוא ספר שמתקבל בברכה.

יש פה גם ביקורות טובות על הספר הזה
למשל תקראו את הביקורת של יולי...
.....
הבת שלי אומרת שזה ממש לא משהו
אבל בטח
שוב
על טעם וריח אין להתווכח
אז מישמעוניין
אני בת"א
ולפעמים גם בהוד השרון ומאוד אשמח למסור אותו למישהו שיהנה
חג שמח

אני לא יודעת אם זאת רק אני שמתי לב אבל לסופרת הזאת יש נטייה לאכזב את הקוראים.

כמו בספרה הקודם 'מרחק נגיעה' הכריכה מושכת והתקציר מאחור ענייני , אך כשקוראים אותו מתאכזבים.
אני זוכרת שראיתי את הספר בספריה וראיתי את שם המחברת התלבטתי אם לקרוא , לאחר שנחלתי אכזבה בקודם.
גם פה הסופרת מעוררת תקווה כל פעם לגבי גבר אחר ולבסוף לא יוצא מזה כלום, אז למה כתבת אותו? עדיין לא ברורה לי מטרת הכתיבה שלה ..

זהו ספרה השני של קרטיס סיטנפלד והוא בהחלט טוב כמו ספרה הראשון.

קרטיס מצוינת בתיאור של אאוטסיידרים.בלשון ברורה וציורית היא מתארת את ביטחונה העצמי הנמוך (מאוד..) של הגיבורה ואת מחשבותיה הכמוסות ביותר .

האנה ,בת לאבא מתעלל נפשית ואחות לאליסון המושלמת ,מנסה למצוא את גבר חלומתיה עוד בכיתה ח. הקורא חווה עם האנה אירועים בודדים בחטיבה,בתיכון ,בקולג' ובמשרד שבו היא עובדת . האנה מתבגרת ומוצאת את עצמה מבלי לאבד את האאוט-סיידריות שלה.

זהו לא ספר למתבגרים בלבד, גם צעירים יהנו ממנו. ואני בהחלט אחכה לעוד ספרים של הסופרת .

לא משעמם אבל גם לא הספר הכי טוב בעולם..