ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 באפריל, 2015
ע"י Huck
ע"י Huck
לא רבים מודעים לכך שתנועת הלח"י לא היתה תנועת ימין מובהקת, כמו האצ"ל, ולמעשה היה בה אוסף מגוון של דעות רדיקליות, כולל שמאליות-מרקסיסטיות, אך נראה שההיסטוריוגרפיה הצניעה חלק מן העמדות הייחודיות האלה (לטענת המחבר, אנשי ה"ימין" בלח"י היו בעמדת מיעוט, אך רק הם המשיכו הלאה לפעילות פוליטית ולכן מוכרים יותר). בועז עברון השתייך לקבוצה שחלק ממנה הרכיב את התנועה הכנענית. זוהי תנועה מרתקת, שביטאה מצד אחד שאיפות טריטוריאליות בלתי-מתפשרות, אך מצד שני היתה מהפכנית בגישתה לזהות הלאומית, ותמכה ביצירת זהות לאומית חדשה משותפת לערבים וליהודים, תוך התבססות על העבר המיתי הקדום של המזרח-התיכון.
חלק מחברי תנועה זו התגלגלו לימים לתנועת ארץ-ישראל השלמה. חלק אחר, כמו בועז עברון, הבינו את המופרכות של רעיון יצירת הלאום הכנעני, אולם כן הכירו בכך שכיוון ההתפתחות הטבעי של הישות המדינית המתהווה בארץ-ישראל צריך להיות עצמאי מהעם היהודי שבתפוצות. לתפיסתם, התנועה הציונית הגשימה את מטרתה בעצם ריכוז העם היהודי בארץ-ישראל והקמת מדינה עצמאית, וכעת על הציבור כאן להתחיל את דרכו הארוכה ליצירה מחודשת של לאום החי בארצו, במנותק מהיהודים שהחליטו להמשיך ולחיות בארצות מושבם ותוך שוויון ושיתוף מלא עם הערבים החיים בארץ. כמדינה דמוקרטית מודרנית, על מדינת ישראל, לדידם, להיות ניטראלית לדת או לתנועות אידיאולוגיות מסוימות (כמו הציונות עצמה).
בועז עברון מתייחס בשורת מאמרים חדים לסוגיות העיקריות הקשורות לזהותה של מדינת ישראל והקונפליקטים הפנימיים שלה ועם שאר העולם. אגב כך, הוא מנתח אירועים ותופעות היסטוריות מקומיות ועולמיות באופן מרענן. בין היתר, דן עברון בסתירה המהותית, לדבריו, בין מטרות הממסד הרבני לאורך הדורות לבין התנועה הציונית, על הנזק שבקריאה הנפרדת של ההיסטוריה היהודית מן ההיסטוריה הכללית, על מטרות הציונות ומידת השגתן, על השגיאה שבתפיסת השואה כאירוע ייחודי בהיבט היהודי שלו והנזק הכרוך בכך לאינטרס של מדינת ישראל והיהודים ועוד.
בין המאמרים ישנו גם עיסוק בסוגיות פילוסופיות על דת, מוסר, וחברה, באופן בהיר ומעניין, תוך הבאת דוגמאות מגוונות מההיסטוריה והתרבות העולמית. ספר שבעיני הוא חגיגה אינטלקטואלית אך לא כבדה מדי. המאמרים נכתבו החל משנות השבעים ועד לעשור האחרון, אך מפתיע כמה הם עדיין רלוונטיים. מומלץ לכל מי שמוכן להביט באומץ אל רעיונות היסוד והמיתוסים שמרכיבים את תרבותנו. זהו מבט פוסט-ציוני על הציונות, ישראל והעם היהודי. גם למי שמרגיש התנגדות מידית לעצם המושג, כדאי לזכור שמהשוליים ניתן להסתכל בצורה טובה יותר על המרכז, לראות את הגבולות ולקבל פרספקטיבה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 9 שנים)
לא.
אך המשפט שלך "ספר שבעיני הוא חגיגה אינטלקטואלית אך לא כבדה מדי", גרם לי לשלוח מייל לספריה :)
|
|
Huck
(לפני 9 שנים)
קראת את הספר, ערגה?
|
|
(לפני 9 שנים)
מרתק. הכל.
כולל הדיון. עוד ערוץ להתבונן בהסטוריה. |
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ראיתי שהתפתח פה דיון מעניין, שאינני רוצה לקחת בו צד, אולם אני נוטה לקבל בו את הטיעונים של נעמי יותר מאשר של דן. בכל מקרה, אני אשתדל להתייחס בעיקר למה שנוגע לספר ולתוכן הביקורת שרשמתי עליו.
נעמי - בעניין הקריאה הנפרדת של ההיסטוריה היהודית מזו הכללית. ובכן, ראשית, כדאי לדעת שהתופעה של חוגי לימודים נפרדים של תולדות עם ישראל והיסטוריה של ארץ-ישראל מהיסטוריה כללית זו תופעה ייחודית לישראל. בעולם נוהגים ללמד היסטוריה כללית, כשבתוכה ניתנים קורסים עם דגשים מסוימים, אבל כנראה שלא תמצאי חוג לתולדות העם האנגלי. מה הנזק? בעיוות הפרספקטיבה ההיסטורית. ללמוד על מוראות האינקוויזיציה וגירוש ספרד במנותק מהמדיניות כלפי האיכרים המוסלמים (שיתכן וסבלו אף יותר, בשל מעמדם הנחות יותר), על רדיפות היהודים בימי הביניים במנותק מרדיפות הכתות הנוצריות השונות, על חורבן בית ראשון ושני במנותק משאר העמים שדוכאו במקביל אלינו - יוצר תמונה מעוותת של מסכת רדיפות ופורענויות של העם היהודי, בעוד שגם עמים אחרים סבלו בתקופות מסויימות וידעו תקופות פריחה באחרות, כמו היהודים. גם את הציונות וגם את השואה יש לראות בהקשר הרחב יותר. בקשר לשואה (וכאן זה רלוונטי גם לדן), ההתייחסות לשואה כאירוע ייחודי בהיבט היהודי שלו, ולא כחלק ממדיניות השמדה שיטתית של הנאצים כלפי קבוצות שונות, עוקר מהשואה את המשמעות האוניברסלית שלה, ונותן פתח להפחתת חשיבותה בעיני מי שאינם יהודים (ואף להכחשת השואה בהמשך). דן, כאדם חילוני גם אני נוטה לקבל את היהדות כתרבות, אולם האם שאלת את עצמך מהם גבולותיה של התרבות היהודית בעיניך? מי נכלל בעם היהודי על-פי קריטריונים תרבותיים? האם גם מי שאינו יהודי על-פי ההלכה? בסופו של דבר, לאורך ההיסטוריה הממסד הרבני הקיא מחוץ למחנה כל מי שלא עמד בקריטריונים ההלכתיים. רק בארץ, תחת גבולות גאוגרפיים, יש אפשרות תאורטית לפחות לקיים תרבות יהודית במנותק מהדת (אבל לשם כך יש להפריד את הדת מהמדינה). ובעניין ההזדקקות שלך לתנ"ך כדי להצדיק את קיומך כאן - ראשית, נעמי צודקת לדעתי בכנותה אותך חילוני מאמין. שנית, אינני מבין כלפי מי אתה מכוון את הטיעון התנ"כי (לחיזוק אמונתך או כטיעון מול אומות העולם?), אבל אני מבטיח לך שבעולם אף אחד לא מקבל את השימוש בתנ"ך כטיעון לזכות על הארץ. אני חי טוב בידיעה שנולדתי כאן, וגם הורי, זוהי ארצי, בין אם היתה זו ארצם של אבות אבותיי לפני אלפי שנים או לא. אני בן הארץ הזו ואינני זקוק להצדקה אחרת, ובאותה מידה אני מכבד את שאר בני ובנות הארץ הזאת. ושוב, לשניכם, כאנשים סקרנים המוטרדים מנושאים אלה, לכו לקרוא גם את הספר הזה. קבלו זווית שונה על הדברים ועל אמתות היסוד שלנו. |
|
נעמי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
הבנתי אותך. אוקי, תודה על ההבהרה.
כלומר, אני יכולה להוסיף ולטעון כמה המושג "יהדות כתרבות" הוא שטחי, כי לחגוג את סמלי החגים בלבד מרוקן את כל המשמעות שעומדת מאחוריהם. בעיני מגוחך לקרוא את ההגדה ולהתעלם מתוכן הדברים - שהוצאנו ממצריים כדי לעבוד את ה', לדוגמא. מי שסובר שכך הוא משמר את המסורת, כשהוא בעצם מעביר לדור הבא רק את המעטפת החיצונית, שלא יתפלא שמהר מאד ילדיו יגלו שהמעטפת מכסה ריק. אם לסכם אני טוענת שא"א להפריד בין היהדות לדת, בהגדרה. אני יכולה לטעון כל זאת, אבל למרות הכל אני שמחה שאכפת לך ולאחרים לשמור על המסורת הזאת. |
|
ירון דן
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
נעמי- תרשי לי להחליף את המילה "שיוך" ב"אמונה".
כלומר, העם היהודי משייך אליו את ספר התנ"ך, וכך גם שאר העולם דרך אגב, ומסיבה זו ישנו הצידוק. כן, זו טענתי. כוונתי בחילוני ואתאיסט שאינם מאמינים בתנ"ך - היא לסיפורי התנ"ך (לידיעתי חלק גדול מהחילונים מאמינים בה', אפילו רובם) - אך גם אם אכן אינם מאמינים, ואף אם העם היהודי כולו אינו יאמין באלוקים או באמיתותם של סיפורי התנ"ך(ויראה בהם כסיפורי מעשיות), עדיין היהדות יכולה לשמש כ"תרבות" של העם היהודי, לכל יהודי ויהודי, תרבות שמאחדת את העם היהודי. *(לעולם לא כתבתי כל כך הרבה "יהודי" בפסקה אחת). תרשי לי לשנות ולשפץ את הטקסט האמור שכתבת כדי שדבריי יהיו מובנים יותר: "דן, תודה על התשובה. תן לי לראות אם הבנתי את דבריך - התנ"ך הוא מסמך תרבותי לא מחייב שעצם שיוכו של עם שלם אותו אליו מספיקה כדי להצדיק ולתבוע בשמו זכות על הארץ הזאת?" |
|
נעמי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
דן, תודה על התשובה.
תן לי לראות אם הבנתי את דבריך - התנ"ך הוא מסמך תרבותי לא מחייב שעצם האמונה של עם שלם בו מספיקה כדי לתבוע בשמו זכות על הארץ הזאת? אם כן, הרשה לי לשאול אותך: כשאתה כותב "העם היהודי מאמין בסיפור הזה", למה אתה מתכוון במאמין? מאמין שהיינו כאן בעבר? (אבל לשם כך יש מספיק ממצאים היסטוריים). מאמין שאלוקים הבטיח את הארץ הזאת לעם היהודי? או אולי מספיק שרק חלק מהעם הזה מאמין בהבטחה זו? למה יהודי חילוני מתכוון כשהוא אומר אני מאמין בתנ"ך? |
|
ירון דן
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
נעמי, אני ממש לא מסכים איתך.
אני, וכמוני גם הרבה מאוד יהודים חילונים, כולל המיעוט האתאיסטי, שחיים במדינת ישראל, ונחשבים כיהודים כדת וכדין, רואים בתנ"ך, ביהדות, כ"תרבות" לא פחות מאשר כ"דת". היהדות היא לא רק דת, ואין לתפוס אותה ככזו בלבד, ומי שמחליט לקחת עליה בעלות, ולהגדירה כפי שנוח לו, זו זכותו, אבל זו לא האמת היחידה. ביהדות יש את כל המאפיינים, שמצדיקים את הגדרתה כ"תרבות" - עבור העם היהודי, ובכך היא תורמת להצדקת הגדרתו של העם היהודי כ"עם" - בעל תרבות משותפת - שזה אחד המאפיינים המרכזיים בגדרתו של "עם". חילוני או אתאיסט, שמקיימים את החגים, למרות שהם אינם מאמינים באלוקים או בתנ"ך, עושים זאת מפני הבנתם את החשיבות שבשמירה על המסורת היהודית ובשימורה, לצורך המשך קיומו של העם היהודי, ולצורך הוקרת ההיסטוריה של עמינו. וזאת על אף, שהחגים והמנהגים האלו שהם מקיימים, קריאת ההגדה, הדלקת הנרות בחנוכה, הצום בכיפור, כל אלו בשבילם חסרי משמעות במובן הדתי. זה נפלא בעיניי, אני מעריך את האנשים האלו, שעושים זאת ממניעים טהורים אלו, למרות שחלק גדול מהם, אף סולד מאוד מהדת וממה שהיא מייצגת - בישראל ובכלל. |
|
נעמי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
Huck, יש לך איזו דוגמא לנזק שבקריאה הנפרדת של ההיסטוריה היהודית מן ההיסטוריה הכללית?
|
|
נעמי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
דן, מי שרוצה לנפנף בתנ"ך כצידוק שלנו להיות פה צריך גם לקבל עליו את המצוות.
המסגרת הדתית היא היחידה ש"עיצבה, הגדירה, קיימה, החייתה, שמרה ושימרה, את עמנו בכל שנות גלותו", אם להשתמש במילותיך. |
|
ירון דן
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
זה לא פלא, משום שהקמתה של מדינת ישראל היא כתוצאה ובזכות, רדיפותה לאורך ההיסטוריה.
אי אפשר להשוות את גודל הרדיפה של אף עם אחר לזה של העם היהודי. אמיתותו של התנ"ך אינה רלוונטית, כל עוד העם היהודי מאמין בסיפור זה. כל עוד התנ"ך מהווה את היסוד התרבותי של העם היהודי, זה מספיק. כלומר, מספיק שהעם היהודי יתפוס את התנ"ך כ"סיפור מעשיות שהומצא על ידי אדם מסויים לפני כאלפיים שנה", כדי להצדיק את קיומנו כאן - משום שסיפור זה, ספר התנ"ך, עיצב, הגדיר, קיים, החייה, שמר ושימר, את עמנו בכל שנות גלותו. בדומה לסיפורו של העם הפלסטיני, שהוקם ב67' לערך, שכל אדם משכיל יודע, שהנרטיב הפלסטיני שמדבר על עם פלסטיני שהיה קיים לפני יותר ממאה שנה(הם טוענים אלפיים ושלושת אלפים), זו בושה לאינטיליגנציה, זו יריקה בפרוצפה של ההיסטוריה, זהו סילוף מבחיל, אך האם זה משנה? מספיק שהעם הפלסטיני מאמין בשקר של עצמו, כדי שטיעון מסולף זה יהווה צידוק להגדרתם כיום, בהווה, כ"עם". השאלה שצריכה להישאל היא, האם מדינת ישראל שייכת לעם היהודי? על פי התנ"ך שהיווה ועיצב את דמותו, נדודיו, חייו בגלות, של העם היהודי לדורותיו, התשובה היא חיובית. אם דבר זה אינו צידוק מספק, אם מדינת ישראל לא שייכת לעם היהודי, אז הפלסטינים צודקים בכך שצריכה לקום מדינה אחת לשני עמים - ואז תהיה בטוח, שזה יהיה סופם של יהודי ארץ ישראל - שאכן ייזרקו לים, כהבטחת ידידינו הפלסטינים. |
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
דן, קודם כל, תודה על ההתייחסות ואני שמח שזה מעורר בך עניין. לאור החשיבות של הנושאים הללו לגביך, ממליץ לקרוא לפחות חלק מהמאמרים בעצמך.
נרדפנו פעמים רבות לאורך ההיסטוריה, וגם חיינו ושגשגנו, וגם עמים אחרים נרדפו וסבלו אסונות. וראה איזה פלא - קמה מדינת ישראל, מדינת היהודים, ומיליוני יהודים מעדיפים להמשיך ולחיות בחו"ל. גם אלה שהתערער ביטחונם במדינות אירופה, לא בהכרח מעדיפים את ישראל כמקום מגורים. האם אתה חושב שהצידוק היחיד לקיומך כאן הוא הקשר לתנ"ך? הרי התנ"ך אינו ספר היסטורי וגם אין דרך להוכיח קשר ישיר בינינו לבין מי שחיו כאן לפני יותר מ-2000 שנה. האם אין לך זכות לחיות כאן משום תוקף אחר? העובדה שכיום הכחשת שואה נעשתה כלי לניגוח של ישראל מעידה על הכישלון בהנחלת משמעותה של השואה לעולם. אחד מהמאמרים בספר עוסק בדיוק באופן בו אנו מפרשים ומנחילים את זיכרון השואה ואת הסכנה הטמונה בכך. הוא מנבא את האופן שבו ייעשה שימוש בהכחשת השואה ככלי לניגוח ישראל, והוא אמר זאת עוד ב-1980. העמדות שאתה מביא הן מוכרות מכיוון שעליהן גדלנו והתחנכנו. גם אני האמנתי ברבים מדברים אלה, אך עם השנים התחלתי לערער על חלק מהם. חוזר על המלצתי לקרוא את הספר. |
|
ירון דן
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
Huck, ההנחה שלך לגביי תפיסתי שגוייה.
העיסוק בהצדקת קיומנו בארץ ישראל, והסיבה שעמים אחרים אינם מתעסקים בכך כמונו, היא מהסיבה שאנו, לעומתם, כן נרדפים לאורך כל ההיסטוריה, וממשיכים להיות כאלו, בזמן שעמים אחרים מבקשים לחסל אותנו וטוענים שאין לנו זכות קיום בארץ ישראל. לכן אם לא נעמוד על האמת ונשמיע אותה, לבסוף היא תישכח, תישחק, ולדורות הבאים לא יהיה טיעון נגדי, מוצדק, כשהפלסטיני יטען וידקלם בפניהם, את ההאמנה הפלסטינית, שלפיה אין קשר בין ארץ ישראל לעם היהודי. מאותה סיבה דרך אגב, מציינים את יום השואה בכל שנה, שהיא בעלת חשיבות בעיצוב דמותה, בהתהוותה ובאישיותה של מדינת ישראל, זאת לאור הכחשת השואה שמונהגת אצל חלק ממנהיגי מדינות ערב - ביניהם אחמדיניגאד ואבו מאזן, שהינם בעלי השפעה גדולה על תודעתם, חשיבתם ותפיסתם של מיליוני בני ארצם. הסיבה שעל ארץ ישראל לשמור על זיקתה עם יהודי התפוצות, זה כדי שבמידה ויתרחשו מעשי זוועה ורדיפה כנגד יהודים, במדינות שונות, יהיה להם מקום בטוח שאליו יוכלו להגיע - ראה ערך "עליות יהודי מדינות ערב" לאחר מלחמת העצמאות, ואת האנטישמיות המתגברת במדינות אירופה. |
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה זשל"ב וגם לכל שאר המגיבים.
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
על נושא מרתק ביותר כתבת.
|
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
רץ, בועז עברון השתייך זמן קצר ביותר לתנועה הכנענית, ומהר מאד עבר לזרם הפוסט-ציוני. בתנועה הכנענית אכן היו אמנים רבים והיא לא השפיעה הרבה מעבר לכך. לעומת זאת, הזרם הפוסט-ציוני היה ועודנו זרם קטן, אך רעיונותיו ממשיכים להטריד ולאתגר את העמדות שבקונצנזוס של החשיבה הציונית.
|
|
Huck
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
דן ירון - בלי להיכנס לדיון עמוק על ציונות, מדינת ישראל והעם היהודי, האם אינך חושב שהעיסוק בהצדקת קיומנו כאן אינו מוזר? אם לא תמצא הצדקה לקיומך כאן, האם תקום ותעזוב? מדוע עמים אחרים אינם נדרשים להצדקת קיומם בארצם?
אני מניח שתשובתך עשויה להיות שהסיפור שלנו הוא ייחודי, של עם שחזר למולדתו לאחר דורות רבים. כאן מגיע הפרדוקס השני. האם מטרת הציונות לא היתה להחזיר את העם היהודי למשפחת העמים, להחזיר אותו למצב הנורמלי? מדוע אתה מפחד מכך שנהיה עם ככל העמים? מדוע למעלה מ-60 שנה לאחר שהוקמה, מדינת ישראל צריכה להמשיך להיות שייכת גם לאנשים אשר אינם חיים בה מתוך בחירה חופשית? |
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מעניינת על זרם רעיוני - שביטיו היה בעיקר באמנות
|
|
ירון דן
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
לדעתי, עלינו כן להמשיך ולתחזק את הציונות, גם אם ברמה מופחתת יותר, אך לא להתייחס אליה כניטרלית, משום שיש לה חלק מרכזי בהצדקת קיומנו כאן, בארץ ישראל, ועל הדורות הבאים לדעת זאת, פן ישכחו.
בנוסף, ניתוק הקשר והזיקה עם יהודי התפוצות, למעשה שולל את הגדרת מדינת ישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי", ולכן, זה דבר שגוי לעשות, מכיוון שאז, נהיה עם ככל העמים, ולא מדינתו, ביתו, של העם היהודי - שזוהי מהותה של מדינת ישראל, לשם כך היא הוקמה, ולשם כך, הוקרבו כל כך הרבה קורבנות לאורך דורותיה, כולל מלחמתה של התנועה הציונית במשך חצי מאה להקמת מדינת ישראל. |
|
חני
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אנחנו מדינה חדשה בצמיחה מתמדת ולכן אני לא מתפלאה
על הרלוונטיות של הרעיונות גם כיום.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אתה אף פעם לא יודע כמה בשוליים אתה נמצא, ומהו המרכז. בעיה
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת