ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 במרץ, 2015
ע"י tuvia
ע"י tuvia
מה בין המתואר בספר הזה למלחמת לבנון השניה?
ובכן, לדעתי המשותף די פשוט וכנראה גם משותף לכל הצבאות הלוחמים בעולם- טיפשות הדרג המפקד!
במטרהורן הטפשות של הדרג המפקד מתחילה במפקד הגדוד ומלקקי התחת שסביבו, קצינים שכבר שכחו את עובדת
היותם חפשים לשעבר גם כן, ומאפיין נוסף - אמביציה לא מרוסנת לקידום אישי על גב חייליהם הפשוטים
והמסכנים, שאוכלים את כל החרא ומשלמים לעיתים קרובות את המחיר היקר ביותר זאת אומרת את חייהם.
מלאס הסגן משנה החדש שמקבל לפיקודו מחלקת חיר של המרינס באזור הקרוב לגבול עם צפון וויטנאם
ואשר עמד תחת מתקפות של צבא הצפון ללא הרף.
עד מהרה מלאס מפתח ראייה מלאה ועמוקה יותר מחבריו הקצינים לעובדת היותם קורבנות לשטיפת מוח של השלטון הפוליטי, ובשר תותחים
של הפיקוד הגבוה, והכל משאיפות אישיות.
הוא שהגיע מעיירה קטנה ממדינה ממרכז ארה״ב , שלא התחכך יותר מידי עם בני הגזע השחור, ופתאום הוא נמצא
במרכז החיכוך בין לבנים ושחורים ובתוך מסגרת צבאית לוחצת ובתנאים פיסיים קשים עד אין סוף.
בשל שיגיונות של המג״ד, הפלוגות מועברות ממקום למקום, מסתערות על פיסטינים שנכבשו ונעזבו, והחיילים סובלים מצמא ומרעב בשל תיספוק
בלתי מספיק ותנאי הישרדות קשים ביותר.
הסיבה שהעליתי את הדמיון למלחמת לבנון השניה נובעת מן הסיבה הפשוטה שיש מקום להשוות את תנאי המלחמה ההיא
למלחמת לבנון השניה שהיתה מערכה שנוהלה בטיפשות, וחובבנות כאשר מרמת המגד ומעלה הדברים פשוט לא הסתדרו
ורבים מהמפקדים המובילים של צה״ל פשוט פישלו בגדול ולא רק בגלל טפשותם אלא גם מסיבת היותם בעלי אמביציה
שהיו מוכנים להלחם עד חייו של החייל האחרון.
מבחינת רמתו של הספר, הספר כתוב מצויין והקצב המהיר והמרתק נמשך לכל אורכו.
מומלץ ביותר.
טוביה
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נעמי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה על על התגובה המפורטת!
עוד אחזור אליה שוב כשאשאיל את הספרים תודה טוביה! |
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
הי נעמי,
לדעתי הספר הזה מצלם תמונה די ראליסטית של המלחמה בווייטנאם . הוא איננו מהלל את המלחמה והוא אפילו די ביקורתי לגבי מטרות המלחמה ואופן. הלחימה בשטח. הספר נכתב מנקודת ראייתו של סגמ במרינס , הוא נלחם בשנת 1968-1969 כשזה לאחר מתקפת הטט ( ראש השנה הוויאטנמי), כשמצבם של הוויאטקונג היה בכי רע, ואת הלחימה ניהלו בעיקר הצפון וויאטנאמים שהיו הצבא העממי ( שלטון קומוניסטי) של וויטנאם הצפונית בהנהגת מצביאם ג׳יאפ, שניהל אסטרטגיה גאונית נגד האמריקנים למרות סיבלם של האוכלוסיות האזרחיות בצפון ובדרום. בשנת 1973 נחתם הסכם שלום בין הצפון- הדרום וארה״ב, כשאת השיחות ניהל מיודעינו שר החוץ קיסינג'ר בפריס, ועל כן ניקרא ההסכם הסכם פריז. אולם לאחר שהאמריקנים השיגו את צבאם ונטשו את הארץ, התמוטט צבא הדרום והקומוניסטים הישתלטו על כל המדינה.
קיימים עשרות ספרים על הנושא. מהם פוליטיים ( מצד השמאל הרדיקאלי -וייטנאם- המלחמה האחרונה שאמריקה הפסידה בה, מאת ג׳ו אלן. מנקודת ראות צבאית- פוליטית - וייטנאם- מלחמת 10,000 הימים מאת מייקל מקליר, מערכות, 1993. ישנם גם ספרים מקצועיים שמנתחים את הסיבות לפריצת המלחמה ולכישלון האמריקני בה. אחד הטובים הוא סיפרו של טל טובי , כמו לאכול מרק בסכין- הניסיון האמריקני בווייטנאם 1959-1973, הוצאת משרד הביטחון 2006. ספר אחר ומצויין מאת ברברה טוכמן, מצעד האיוולת, מעריב, 1986. |
|
|
נעמי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
איזה יופי שהזכרת את וייטנאם,
כי סימנתי לעצמי לשאול אותך מתישהו האם יש לך המלצה לספר שעוסק במלחמה זו, לאחת שלא יודעת עליה כלום, אבל ממש כלום? רצוי לא עיון כבד אלא משהו קולח עם סיפור אישי |
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
שלום סבא של דוד,
כפי הידוע לך , צה״ל איננו מצטיין בהפקת לקחים, וברב המקרים זאת שאלה פוליטית. מי יקבל את המחמאות (כפי שהיה לאחר מלחמת ששת הימים , כאשר אבות רבים היו להצלחה, ובמלחמת יום הכיפורים בעקבות הכשלון היו מעט מאוד שלקחו אחריות שהרי הכישלון הוא יתום.
במדינה מתוקנת לאחר מלחמה כמו מלחמת ההתשה ( 1968-1970) מלחמת יום הכיפורים (1973), לבנון הראשונה 1982, לבנון השניה 2006 וכו׳ לא נעשה תחקור והסקת לקחים . כאשר כבר נימצא קצין שהתמחה בהפקת לקחים מהר מאוד ההנהגה הצבאית שלחה אותו מעל פניה, מכוון שלא נימצא ולא רמטכ״ל אחד שיקח אחריות .( דו׳ח וואלד). שבת שלום לסבא של דוד. |
|
|
מיכאל
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
האם נלמדים לקחים ממלחמות?
זו שאלה נכונה לכל תחום בחיינו.
אין בכוונתי לענות כי איני יודע. בכל מקרה במהלך חיי "פיתחתי" סקפטיות רבה גם בנושא זה. |
|
|
tuvia
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
שלומות לכל המלייקים וכמובן תודות.
סוריקטה, אני חושב שאכן התופעה בזאת שתארתי כנראה מתאימה לכל המודלים של המלחמות בעבר ובהווה.
כמובן שמידת הטיפשות שונה מאדם לאדם אבל מידת השאפתנות דומה לכולם! שבת שלום טוביה |
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
אני מניחה שאפשר לסכם כך את רוב המלחמות,
רק שאולי את החיצים צריך לכוון בעיקר אל המדינאים.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
