ביקורת ספרותית על מרי פופינס (1965) מאת פמלה לינדון טרברס

---

שיעור בכלכלה לילדים
על ספרה של פמלה ל' טרברס, "מרי פופינס"

משה מאלר


בשנות ילדותי, פתחו לי הוריי חשבון בבנק, על מנת להרגילני לחסוך. את דמי הכיס שקיבלתי לפעמים, לימדוני להפקיד בקופת חיסכון אשר היתה מעוצבת בצורת "תיבת נח", וכשנתמלאה התיבה באגורות, הביאוני אל הבנק להפקדת ה"הון", למען אתרגל להכיר את ערכו של הכסף וחשיבותו, לקמץ בהוצאות ולחסוך למען העתיד. 'פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול' היתה הסיסמה בבנק, וכל ילד שהגיע להפקיד את כספו קיבל פנקס בו ירשום את הסכום שהפקיד.

אותה הפקדה של כספים עוררה בי את האסוציאציה המוכרת מהסיפור "מֶרִי פּוֹפִּינְס". סיפור זה, מאת פַּמֶלָה לִינְדוֹן טְרַבֶרְס (תורגם לעברית בידי דליה רביקוביץ (הוצאת מחברות לספרות תשכ"ו, 1965. הספר במקורו ראה אור בלונדון, בשנת 1934, מלווה באיורים המקסימים של מֶרִי שֶׁפַּרְד) מתאר אח ואחות, שאביהם – מר בַּנְקְס – הינו פקיד-בנק. אין לו פנאי רב להקדיש לילדיו שהרי איש עסקים הוא. על-מנת ללמד את ילדיו שיעור בתורת החיסכון, הוא לוקחם עמו לסניף הבנק בו הוא עובד, למען יפקידו את פרוטותיהם בתכנית, שלעתיד תצבור רווחים. בדרך אל הבנק, רואים הילדים זקנה המוכרת אוכל ליונים, כל שקית בשתי פרוטות, והם נזכרים בשיר שלימדה אותם האומנת ובו מסר של חמלה על בעלי חיים: "האכילו את היונים". הילדים חפצים לרכוש שקית זרעונים מאותה זקנה, אך אביהם מסרב לאפשר להם, ועומד על כך שיבואו עמו אל הבנק ויפקידו שם את כספם. גם מנהל הבנק – איש עסקים קשוח אשר כל מעייניו בממון – מגוייס למטרת שכנוע הילדים, וכשהם מהססים, מנסה הוא ליטול מהם בכח את פרוטותיהם.




את תמצית משנתו החינוכית שר מר בנקס לילדיו: את הילדים יש ללוש ולעצב, החיים הינם מאבק וקרב ועימם יש להתמודד ולהילחם. הבית והמשפחה, כמו הם כמו הבנק, ויש להכניס הכל לתוך סדר, משטר ומשמעת. כשם שבבנק יש מנהל ופקידיו כפופים למרותו, כך צריך להיות הבית מנוהל על פי סדר ומשטר, והילדים הם נתיני האימפריה. לעומתו, טוענת מרי פופינס – המחנכת בשיטת יאנוש קורצ'אק – כי לילדים יש אישיות משלהם, עם רצונות וצרכים, אותם צריך לכבד ולהוקיר, ולהעניק גם להם מרחב למחייה ולדמיון, ליצירה ולעשייה משלהם.

מר בנקס, השקוע בעולם הכספים וההון, כלל אינו מוכן להכיר בעולמם של הילדים, הנמשך אל הטבע, אל בעלי החיים, אל הציורים ואל החוויות וההרפתקאות, זוכה ללמוד לקח ומקבל שיעור בחינוך מפי האומנת, מרי פופינס, המנסה להבהיר לו עד כמה חשוב שהוא יהיה גם "אבא" ולא רק "בנקאי". תוך כדי משחק ושעשוע, מלמדת מרי פופינס את הילדים לאהוב את הסדר והנקיון, הכל בדרך של שירה ושמחה. לאחר שמר בנקס מפוטר מעבודתו, עקב אותה בהלת לקוחות שנוצרה לאחר האירוע עם ילדיו, מחליט הוא להתחיל להקדיש מעט לחיי המשפחה שלו, ולילדיו, להיות סוף סוף אבא, או אז מסיימת מרי פופינס את תפקידה החינוכי.

חינוך ללא גבולות ודרישות איננו חינוך. צודקת מרי פופינס שעל ההורים להבין לנפש הילד ולהיות קשובים אליה, מאידך צודק גם מר בַּנְקְס שאת החיים בבית יש להכניס למסגרת של סדר ומשמעת. שביל הזהב עובר, כנראה, באמצע הדרך, ומשתי הגישות יש לאמץ את הראוי והנכון. לא בכדי אמרו חז"ל, בכל הנוגע לגישה חינוכית לילדים, כי לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. פינוק וקירבה לצד הקפדה וכללים ברורים.

השיטה הנפוצה לתת לילדים חופש ללא גבול הפכה אותם לעריצים ואת הוריהם לעבדים. ילדים אלה נהנים מחירות מלאה, שעה שעל הוריהם נופלת מלוא האחריות. זאת אינה דמוקרטיה. התוצאות ההרסניות מהחופש המופרז שלקחו לעצמם הילדים, נופלות בחלקן על ההורים. הם מחפים על מעשי הילדים, נושאים בעונש במקומם, סופגים את עלבונותיהם, ועונים על דרישותיהם האין-סופיות, ועל ידי כך אבדה להם כל השפעה על ילדיהם. הילדים בלי שידעו נכוחה מה אינו כשורה, חשים כי לא קיימת שמירה על הסדר היות ואין כל סייגים להנחותם. מה שמעסיק אותם הוא: כיצד להשיג את מבוקשם, ולא מה הם העקרונות וההגבלות הדרושים כדי לאפשר חיים בחברה. כתוצאה מכך, ההתעניינות החברתית וההתעניינות בזולת אינה מתפתחת ואף נכחדת. דבר זה הביא למבוכה ותרם לריבוי מקרי אי-הסתגלות בקרב ילדים. הגבלות ותחומים מוגדרים כהלכה נותנים תחושת בטחון ומאפשרים פעילות תקינה בתוך המסגרת החברתית. בלי אלה, חש הילד את עצמו אבוד לחלוטין. מאמציו הבלתי פוסקים "למצוא את עצמו" מוצאים את ביטויים בהתנהגות ההרסנית שאנו עדים לה בקרב ילדינו המרדניים, הבלתי מרוצים, החופש דורש סדר. ללא סדר לא יתכן חופש (פרופ' רודולף דרייקורס, "ילדים : האתגר").

בסיפור זה, מרי פופינס, הכרתי לראשונה את קסמיה של לונדון, המתוארת בצורה כה חיה וצבעונית בעלילת ילדים זו. כמה שנים לפני שהגעתי ללונדון כבר השתוקקתי לראות את העיר הזו, העוטה תמיד ענני ערפל ופיח, על גגותיה וארובותיה, על בנייני ה"ווסטמינסטר" ומגדל השעון (ה"בִּיג בֶּן"), מעל לכל רציתי לראות את מדרגות סט. פול, לוודא אם עדיין יושבת שם אותה זקנה, מוכרת הגרעינים ליונים בשתי פרוטות. התאכזבתי, בבואי ללונדון, כשגיליתי שהזקנה אינה שם, אולם יונים רבות ראיתי, וגם האכלתי, בכיכר טרפלגר, שם האנדרטה לזכרו של האדמירל נלסון, וסביבו ארבעה אריות אבן גדולים. חבל שאין כיום מנקי ארובות כפי שהיה בימים עברו. היש לך חווייה נעימה יותר מאשר אח בוער בימות החורף הקרים, כשבאח דולקים בולי עץ באש נעימה המחממת את הבית, והעשן עולה דרך הארובה?

מסתבר, כי סרטו הנודע של וולט דיסני - 'מרי פופינס' – בכיכובם של ג'ולי אנדרוז ודיק ואן דייק (בימוי: רוברט סטיבנסון, 1964), לא הוסרט בלונדון, ואף לא יצא מגבולות האולפן בלוס אנג'לס. צילומי הנוף המרהיבים שבסרט נעשו על פי תמונות. ובכל זאת אין בכל אלו כדי לגרוע מן הרושם העז המתקבל אצל הצופה בסרט זה לגבי אופייה של לונדון העיר והאווירה בה. עובדה מעניינת, שפמלה לינדון טרברס, אשר שמה האמיתי היה הלן גוף, מחברת 'מרי פופינס', כלל לא גדלה בלונדון כי אם באוסטרליה. לוולט דיסני נדרשו עשרים שנה על מנת להשיג את הסכמת הסופרת ליצירתו של הסרט, ודווקא יצירתו של דיסני – ולא ספרהּ - היא שהביאה לה את פירסומה בקרב מיליוני בני אדם ברחבי העולם, ילדים ומבוגרים כאחד. הסרט "להציל את מיסטר בנקס" (Saving Mr. Banks, 2013), בכיכובם של אמה תומפסון וטום הנקס (בימוי: ג'ון לי הנקוק), מתאר את המאמצים שנדרשו מוולט דיסני להשיג את הסכמת הסופרת להסרטת ספרה, ואת ההקבלה בין חייה האישיים, רוויי הסבל, של הסופרת בימי ילדותה באוסטרליה, לבין הדמויות שבסיפורה.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על מרי פופינס (1965)