ביקורת ספרותית על הנאווה לאדון מאת אלבר כהן
ספר מעולה

---

אין הרבה תחושות שדומות ומשתוות להרגשה שאחרי קריאת ספר טוב באמת. מצד אחד, התרגשות, התלהבות, רצון לחלוק ולשתף מישהו בחוויה המדהימה שעברתי זה עתה, ומחשבות כמו "איזה מזל שהגעתי אל הספר הזה". מצד שני, תחושת ריקנות ואפילו אבל מסוים. אני יודעת שהיה לי קשה למצוא ספר שילהיב ויסעיר אותי באמת כמו הספר הזה. כל הספרים שבספריה ובחנות הספרים נראים אפרוריים לידו. אולי זה דומה קצת לתחושה שאחרי פרידה מאהבה גדולה, או שיבה הביתה אחרי חופשה של פעם בחיים. ואולי באמת על זה הספר הזה מדבר, על אהבה גדולה ועוצמתית, שלאחריה כל דבר בחיים נדמה חסר ערך ואפרורי. לא אוסיף מעבר לזה, כדי לא לחשוף פרטים מהעלילה. רק אומר שלא לחינם היה מועמד אלבר כהן לפרס נובל על הספר הזה, ושלטעמי ראוי היה לזכות. הספר הזה כונה בעבר The book of Love, ונדמה לי שהשם הולם אותו, כי מעולם לא קראתי ספר שהיטיב לתאר את רגש האהבה על כל גווניו באופן כל כך מדויק, פואטי ועוצמתי. כשקראתי בו נזכרתי לעיתים באנה קרנינה, לעיתים בטקסטים של עגנון, ופעמים אחרות בשיר השירים. התרגום של אליה גילדין היא יצירת אמנות לכשעצמה. מאוד מפתיע אותי שהספר הזה פחות מוכר בארץ ושאין כמעט התייחסויות אליו כאן באתר. במדף הספרים שלי, לפחות, הוא מקבל מקום של כבוד.

» ביקורות נוספות של סקארלט
» ביקורות נוספות על הנאווה לאדון