ביקורת ספרותית על פרוטוקול אמסטרדם מאת בת שבע ח'

---

ספר נוגע ללב ונורא, שווה לקרוא כדי להיכנס למקום שהכותבת מביאה.
תוך כדי הקריאה מתבהרת תמונה מדאיגה, של נערה-אישה שמתחילת הספר ועד סופו מתנדנדת בין השפיות והלא,
שהאונס היה עוד אבן בבניין/בזעזוע הפנימי, המשך לנדודים חסרי כיוון, לסיסמאות זוהרות ומשיכת תשומת לב, להליכה ארוכה ארוכה לאיבוד בעולם. וההמשך, הבחירה בהריון ובילד,ובגידולו, מתגלים כנסיון קשה מאוד, שנעוץ אמנם גם באונס שהיה, אבל קשור בקשר מהודק לכל מה שהיה וגם מה שלא נכתב, כל מה שגם קדם לאותו אונס באמסטרדם.
לא סיפור פשוט ומאוד לא רגיל, אבל חלקים ממנו דווקא מאוד רגילים (גם אם מורכבים), וקורים לנשים רבות-
בניית הקשר האיטית והמורכבת עם התינוק החדש, התחושות הקשות המלוות את שעות האושר, הכשלונות, תחושות הכשלון,
כל אלה נראו כמוכרים, גם אם הכותבת חווה אותם כחלק שנובע דווקא מהאונס שעברה.
עבורי הרגעים הקשים ביותר הם אלה שבהם הכותבת מחוללת, ומחללת את כבודה העצמי, ערכה האמיתי, בתקריות שקודמות את האונס ושבאות בעקבותיו.
לקרוא ולבחון בכל עמוד- מה מזה קרוב אלי, מה מזה רחוק.

» ביקורות נוספות של הללויה בכרמל
» ביקורות נוספות על פרוטוקול אמסטרדם