“"אונס". "אנס". "נאנסה".
אלה המילים שנכתבות בעיתונים, באינטרנט. אנחנו גם מאזינים לחוקרי המשטרה, עובדים סוציאליים שמדווחים לנו, על אירוע זה או אחר מעל גלי האתר... פשוט... רק מילה, רק מילים...
נכון, בסך הכול מילה אחת בעברית שמורכבת מהשורש א.נ.ס.
מעבר למילה הזו יש תמיד אישה!
אישה קרי, אדם בשר ודם עם לב, מוח, ריאות, כליות, כבד, גוף ונפש! כמוך וכמוני.
נשאלת השאלה: "ל מ ה ?"
הספר הזה הוא לא קל, ואני אחמיר ואספר לכם שהוא קשה מאוד, ונוגע בכל אחד ובמיוחד בכל אחת! לכן הוא גם לא יהיה מיועד, לכל אחד, ועל אחת כמה וכמה לנשים שחוו פגיעה מינית.
בת שבע הייתה עצמאית, אהבה את החיים... ציטוט עמוד 17: "אני אוהבת לנסוע בטרמפים. את חוסר הידיעה מי ומה יהיה, את נשיבת המסע, היזרקות אל הרוח, אל חיק העולם והאנושות. ליפול עליהם, לתת להם לקלוט אותי, אין בררה. כבר בגיל שש עשרה כתבתי על זה באחת המחברות המרופטות ההן: "אני רוצה לפתוח את החזה ולתת את לבי להמונים".
ציטוט עמוד 18: "כל פעם שאני יוצאת ממכונית של גבר בשלום, אני מסמנת עוד וי לטובת המין הגברי, עוד אישור שבסך הכול הם בסדר."
נשאלת השאלה: האם נותרו לבת שבע אי אילו שרידים מגיל שש עשרה? האם אחרי החוויה הטראומטית, בת שבע תיפתח את החזה ותיתן את ליבה להמונים?
בת שבע לא חוסכת במילים מול אותם "פוגעים-רומסים" ציטוט עמוד 41: "הוא יודע לאנוס גם פלנטות, הוא אוהב לגוון, להתחפש לרעב קפיטליסטי חסר-תחתית. בועל אותה בבולדוזרים ומסורי-שרשרת, שופך עליה זפת ובטון, מבעיר אותה, צורך אותה. הופך אותה למיזם, להרפתקה פיננסית, לנרקומנית, זונה של רחוב. מכחיד את ילדיה, תוקף כל מה ששותק, כל מה שחסר-הגנה, מנכס אותה. מצמצם אותה לגבולות הולכים וצרים, כופה עליה רעב.... מתאמץ כל כך לשכוח שהיא, הפלנטה, ילדה אותו, שכל-כולו עשוי מהחומרים שלה, שהיא תיקח אותם ממנו בחזרה, תמחזר אותו. זה בלתי נמנע".
ציטוט מעמוד 72 : "אני הולכת לספר את הסיפור הזה. פגומה, חלקית, ללא כל ודאות אשר לטוהר המניע. קול של תחתיות מדבר ומדבר תמיד, אז מה... אני מספרת את הסיפור הזה כי הוא חייב להיות מסופר. מספיק ודי."
האם כל אישה שנפגעה מינית, הופכת להיות פגומה ולקויה, שמכילה בתוכה חללים?
האם ציפורני הנץ שננעצו בנפגעת ופרצו לתוך עולם ומלואו, ללא אישור מקדים, הופך את הנפגעת לבת אדם חסרה? לא שפויה? פגומה? מקולקלת?
אז הבנתם במה עוסק הספר הזה? בדיוק! זה סיפור על אישה שנאנסת באמסטרדם, על ידי מיכאל הגרמני, שמהל סם במשקה שלה ומנצל את ערפולה, מחלל את כבודה ועושה בגופה כרצונו.
ציטוט עמוד 66: "מיכאל היה ארי למופת: חתיך, גבוה, כחול עיניים ובעל רעמת תלתלים בלונדיניים. ידוע שהמוטיבציה של אנסים איננה מחסור במין, הם מעוניינים להשפיל".
המשך מעמוד 67: "הוא היה אנס שקול ומאורגן, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ודאג לסמם אותו בעוצמה ובאופן המיטביים. הוא מקצועי, יש לו תואר בכימיה. כמה טיפול בכוס תה, למשל, מאחורי גבי, ודאי הספיקו. הוא לא רצה זומבי מוחלטת, בובת סמרטוטים, כי היה לו חשוב להתחרמן גם מהידיעה שלמילים המשפילות שהוא אומר שהוא מזיין אותי יש איזושהי תודעה שומעת".
אותה אישה חוזרת לארץ, לומדת באוניברסיטה לימודי מגדר, מקבלת טיפול פסיכולוגי, מתאהבת, נישאת, יולדת ולכאורה הכול ניראה מושלם, אבל הפצע שותת דם.
האם היא מצליחה להיות רעיה ליותם ואם לעופר? לא! היא נאבקת כל יום, כל שעה, כל דקה!
הסופרת בחרה לעצמה את השם ח' בת שבע ולוא רק כדי להגן על פרטיות בני משפחתה, היא עצמה אינה חוששת להיחשף כקורבן אונס, היא כבר לא פוחדת...
קשה לי לכתוב לכם כאן "ספר נהדר" על נושא כזה נפשע. ברם ויחד עם זאת, הכתיבה של בת שבע עשירה, מהודקת, רוויה במטאפורות המתארות את המתחולל בנפשה. הפרקים קצרים וקופצים לתקופות של אז ועכשיו, קדימה ואחורה. צורת כתיבה זו מדגישה עד כמה השרידים ממאנים להפסיק לצוף.
הזמן ולימודי המגדר מאפשרים לבת שבע להתמודד, ובד בבד להתרחק מעט מזירת האירוע. בת שבע אכן מצליחה בזהירות ובקצב שלה, להסיר את השריון שבו התעטפה... והספר הזה הוא חלק מהסרת השיריון, לשתף, לספר, לא להסתיר יותר... דאי!
בת שבע חוזרת לאיטליה עם עופר בן הארבע. ציטוט מעוד 205: "בימים שלפני הטיסה אני אכולת חרדה: אי אפשר לדעת לאן זה יוביל, ובשביל מה להסתכן? מה רע לנו בארץ?"...
החיים נמשכים, אך הצלקת לא תרפה, ולא תהסס מעת לעת להציץ אל פניה כקשת בענן.
יסלח לי מר אליעזר בן-יהודה ז"ל, אני לא הצלחתי להצמיד מילים שירכיבו משפטים, שיוכלו להביע עד כמה סלדתי, מאותה חיה בצורת אדם, שעונה לשם מיכאל.
הספר אומנם פמיניסטי, והוא לאו דווקא מיועד לנשים בלבד. גם גברים צריכים לקרוא אותו.
שמואל יוסף עגנון אמר: "אין לך מדרגה נמוכה שאין נמוכה ממנה". אז אתם יכולים לתאר לעצמכם, איך אני מרגישה אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הזה.
אני מודה, לא היה לי קל לכתוב את הסקירה הנוכחית, מזמן לא קראתי ספר שעוסק בנושא כל כך רגיש בסגנון כזה מיוחד.
ממליצה בחום עם ההסתייגות שזהו ספר קשה שמצריך תעצומות נפש מיוחדות. אני משוכנעת שהעלילה הזו תדקור בנימי הדם ובמיתרי הלב של נשים וגברים כאחד.
לי יניני”
